רוטמן סירב לדון: חוק יסוד לימוד תורה יקודם בוועדת הכנסת

חוק יסוד לימוד תורה בדרך לדיון בוועדת הכנסת, לאחר שיושב ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, שמחה רוטמן, סירב לדון בו. ועדת הכנסת, שתיטול כעת את הטיפול בחוק, אינה בעלת שום קשר מקצועי לנושא, וממילא גם לא מצוידת לדון בו כנדרש.

הבעיה אינה רק פרוצדורלית. העברת הצעת חוק יסוד לוועדה שאינה מוסמכת לכך מבחינה מקצועית עלולה לייצר פגם משפטי של ממש, עוד לפני שהחוק יצא לדרך. כלומר, הקואליציה עשויה לחתום על מוקש משפטי מובנה עוד בשלב הניסוח.

רוטמן, שוועדתו היא הגוף המקצועי המתאים לטפל בהצעות חוק יסוד, בחר שלא להכניס את הנושא לסדר יומה. הסירוב פתח פתח להעברת הטיפול לוועדת הכנסת, שתפקידה המסורתי שונה לחלוטין ועוסק בסדרי עבודת הבית ולא בחקיקה מהותית ברמת חוקי יסוד.

ועדת הכנסת מוסמכת לדון בהצעות חוק כאשר ועדה אחרת אינה מטפלת בהן, אך הפרקטיקה הזו שנויה במחלוקת כשמדובר בחוקי יסוד. חוקי יסוד הם בגדר "חוקה בתשלומין" של מדינת ישראל, ובית המשפט העליון כבר הביע בעבר עמדה כי הליך חקיקתם צריך להיות קפדני ומוקפד. העברה לוועדה שאינה בעלת מומחיות בתחום עשויה להפוך לעילת תקיפה משפטית בהמשך.

האירוניה ניכרת: הגורמים הדוחפים את חוק יסוד לימוד תורה מבקשים לעגן בחוקה הישראלית את מעמד לימוד התורה, אך הנתיב שנבחר כדי לקדם אותו עלול להיות בדיוק הנקודה שתאפשר לבית המשפט לפסול אותו בעתיד. פגם פרוצדורלי בחוקי יסוד אינו עניין של מה בכך.

בבסיס הסירוב של רוטמן עומדים שיקולים פוליטיים ומשפטיים שאינם פשוטים. רוטמן, שידוע כאחד האדריכלים של "הרפורמה המשפטית", מודע היטב לכך שחוק יסוד לימוד תורה חשוף לביקורת מהותית בבית המשפט העליון. ייתכן שהימנעותו מלדון בו נועדה בדיוק לעצור את החוק, או לפחות להרחיק את עצמו מהאחריות לתוצאותיו.

השאלה הגדולה כעת היא אם ועדת הכנסת תקדם את החוק במהירות תחת לחץ קואליציוני, או שהדיונים ימשכו ויתעכבו. המפלגות החרדיות, שדחיפת החוק היא עדיפות עליונה עבורן, מפעילות לחץ כבד על הקואליציה להגיע לתוצאה לפני שיחלפו הזדמנויות פוליטיות.

אם החוק יעבור בסופו של דבר בנוסח שגובש בוועדת הכנסת, הוא ייכנס לעולם כשמעליו סימן שאלה משפטי גדול, וכל עותר שיפנה לבג"ץ יוכל להישען גם על הפגם הפרוצדורלי בדרך שבה נוסח ואושר.