רון עשהאל, שהוציא לפני ארבע וחצי שנים את אלבומו הבכורה וזכה להצלחה רחבה, חוזר ב-29 ביוני 2026 עם שיר חדש בשם "עמיחי" – ויריית פתיחה לאלבומו השני. השיר, שנכתב בשיתוף עמיר לב ולחנו הולחן יחד עם נועם דורון, הוא גם אישי וגם אוניברסלי: פנייה רגשית לאב, או לחבר קרוב, שהמרחק ביניהם גדל עם השנים בלי שאיש שם לב.
"אני לא יודע איך היית עם בנות / אני לא יודע מה אתה אוהב לשתות", נפתח השיר בשורות ישירות ומכאיבות. עשהאל בונה תמונה של קרבה שהייתה – דירות בגבעתיים ובבני ברק, ריח פלאפל, וולוו ישן, קלטות של שולי רנד באוטו, שבתות עם הבדלה וציפורן – ומנגד מציב את המציאות של היום: לבבות צבעוניים ב-WhatsApp במקום שיחות אמיתיות, זרים שאינם מכירים את אישות זה של זה.
השיר מגיע לשיאו הרגשי בבית האחרון, שבו חוזרת ביצועית אחת: "יכולנו לשבת לנגן אבל לא מצאנו זמן". המשפט הזה, שחוזר על עצמו כמו פזמון של חרטה, מתמזג עם השורה המאיימת – "השמיעה שלך מתחילה להתדרדר / לא נשאר הרבה זמן" – ואז, בעדינות, תיקון: "נשאר הרבה זמן". שתי האפשרויות תלויות יחד בסיום, ומשאירות את המאזין לבדו עם השאלה.
עשהאל בחר דווקא בדרך הקשה: לא לחפש את הצלחה דרך שיר קליט ומוכוון רדיו, אלא להגיע עם טקסט שנכתב כמו מכתב פרטי שנשלח לאוויר הבוקר. לדבריו, הוא מגיע כיום אל המוזיקה ממקום אחר לגמרי מבעבר – "יותר מחובר", כך תיאר – ורואה ב"עמיחי" את האלבום האישי ביותר שכתב עד כה.
ההפקה של נועם דורון מלווה את הטקסט בעדינות, מאפשרת לו לנשום ולא מכסה עליו. בצלילים המלווים את הטקסט החדש, אפשר לשמוע את ההדהוד של שנים שלמות – ובשלות של אמן שלא מחפש הצלחה, אלא מחפש אמת.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה