גדי איזנקוט שב ואישר כי יהיה מוכן להקים ממשלה בתמיכתן או בהימנעותן של המפלגות הערביות, ובלבד שהדבר יוביל להחלפת בנימין נתניהו כראש הממשלה. הצהרתו זו אינה חדשה, אך העובדה שהוא בוחר לחזור עליה בפומבי מחדדת את נחישותו, ואת הגבולות שאליהם הוא מוכן להגיע במאבקו הפוליטי.
"צריך לנצח אותו בכל דרך", אמר איזנקוט, בניסוח שלא משאיר הרבה מקום לפרשנות. לשעבר הרמטכ"ל, שנכנס לפוליטיקה כאחד מסמלי מחנה המרכז-ימין המתון, ממצב את עצמו כמי שהדחת נתניהו היא בשבילו יעד בפני עצמו, גם במחיר שיתוף פעולה שרבים בצד שלו מסרבים לו.
אלה לא דברים שנשמעים לראשונה. איזנקוט אמר דברים דומים כבר בעבר, בתוכנית "פגוש את העיתונות", ועורר אז גל ביקורת מכיוונים שונים. מה שמעניין הוא שבחר לחזור עליהם עכשיו, בגלוי ובבירור, כשהוא יודע היטב מה יהיו התגובות. זו לא החלקה, זו עמדה מגובשת.
הסוגיה אינה טכנית. הסתמכות על מפלגות ערביות להקמת ממשלה היא אחד הקווים הרגישים ביותר בפוליטיקה הישראלית. בעבר, ראש ממשלה כיצחק רבין נשען על תמיכת חד"ש מבחוץ, אך גם אז הדבר ליווי בביקורת עזה. מאז, כל פוליטיקאי שגילה נכונות דומה שילם על כך מחיר ציבורי.
איזנקוט מבהיר שהוא מוכן לשלם אותו. מנקודת מבטו, החלפת נתניהו היא אינטרס לאומי שמצדיק כלים שאחרים פוסלים. הבעיה היא שעמדה כזו, גם אם מובנת מבחינה אסטרטגית, מקשה עליו לבנות קואליציה רחבה מצד ימין, ומצמצמת את מרחב הבחירות שלו להצגה עצמית כמועמד מרכז-ימין אמין.
הביקורת מהמחנה הלאומי צפויה וידועה מראש: הסתמכות על מפלגות שחלק מנציגיהן לא הגדירו את ישראל כמדינה יהודית לגיטימית, ושחלק מהן מזוהות עם עמדות עוינות למדיניות הביטחון, היא לשיטתם חתירה תחת הבסיס שעליו ניצבת הממשלה. עבור איזנקוט, המחיר הזה נמוך מהמחיר של השארת נתניהו בשלטון.
מה שנותר לראות הוא אם יש לאיזנקוט שותפים שמוכנים לעמוד לצדו בהצהרה הזו, או שהוא מתבדד גם בתוך מחנהו שלו. ההכרזה החוזרת מצביעה על כך שהוא לא מחפש כרגע קונצנזוס, אלא מניח קו ברור לקראת מערכת הבחירות הבאה.
ההצהרה החוזרת של איזנקוט מבהירה שמאבקו בנתניהו הפך לנקודת המוצא של כל חשיבה אסטרטגית שלו, עוד לפני שנקבע מתי בכלל ייערכו הבחירות.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה