סרט חדש חושף: כך ספרד כמעט גנבה את מסי מארגנטינה

כמעט כל הסיפור היה יכול להיגמר אחרת לגמרי. סרט דוקומנטרי קצר שהפיקה רשת ESPN לקראת המונדיאל בארה"ב, בשם "הקלטת האבודה", חושף עכשיו אחת מ"שאלות ה"מה אם" הגדולות בתולדות הכדורגל: ספרד ניסתה בכל דרך לגייס את ליאו מסי לנבחרת שלה, וזה כמעט קרה.

הסיפור מתחיל בתחילת שנות האלפיים. מסי הגיע לברצלונה בשנת 2000 בגיל 13, ומהר מאוד הפך לכוכב גדול במחלקות הצעירות של הקלוב. אבל בארגנטינה, ממש לא שמעו עליו. האינטרנט היה בחיתוליו, והמחלקות הצעירות של הנבחרת הארגנטינאית פשוט לא ידעו על הכישרון שמתבשל בקטלוניה, ולא זימנו אותו לשום נבחרת.

מי שכן שמה לב היתה ההתאחדות הספרדית. מאמן נבחרות ספרד עד גיל 15 ו-16, ג'ינס מלנדס, הבין שיש לו הזדמנות. הוא גייס שני אנשים שהיו קרובים מאוד למסי: את מאמן הנוער של ברצלונה, אלכס גארסיה, ואת חברו הקרוב של מסי, ויקטור ואסקס. על שניהם הוטלה משימה אחת: לשכנע את הנער לשחק בנבחרת ספרד.

ואסקס תיאר את מסי הצעיר במילים שכל אוהד כדורגל מכיר: "היתה לו מהירות אחרת, הוא חשב הרבה יותר מהר והבין את המשחק עוד לפני שקיבל את הכדור, תמיד שמר על הראש למעלה. הוא היה שחקן שונה לגמרי מכל מה שהיה לנו בדור הנהדר של ילידי 1987". גארסיה הוסיף כי הוא עצמו הופתע שמסי לא זומן לשום נבחרת: "לא היה נורמלי ששחקן כמו ליאו לא יהיה באף נבחרת לאומית".

מלנדס עצמו היה ממש דרמטי בתיאור: "אימנתי את הנבחרות הצעירות של ספרד, והלכתי בכל המדינה לחפש שחקנים. מסי היה חלק מדור גדול שהיה בברצלונה, ואני זימנתי את כולם, אפילו את השוער. כל מה שהיה חסר לי זה את ליאו. דמיינתי אותו בנבחרת הזאת, דמיינתי איך ספרד תהפוך להיות בלתי מנוצחת".

גארסיה ניסה לפנות למסי גם מזווית אישית: "לא היית רוצה לשחק עבור ספרד, כדי שלא תישאר כאן לבד כשכולם יוצאים?" ומלנדס הלך אפילו רחוק יותר: "תגידו לו שעד גיל 21 הוא עוד יכול להתחרט. הוא יכול עדיין לשחק עבור המדינה שלנו".

אגב, לכל הסיפור הזה היה גם רובד רשמי. נשיא ההתאחדות הספרדית דאז, אנחל מריה וילאר, היה ביחסים קרובים עם נשיא ההתאחדות הארגנטינאית המנוח חוליו גרונדונה, ולכן הספרדים רצו לפעול בדלת הראשית ולא מאחורי הגב. פנו גם לסוכן של מסי, הוראסיו גאג'ולי, שסיפר: "התקשרו אליי פעמים רבות ושאלו: היי הוראסיו, אתה חושב שהוא יכול לשחק עבור ספרד? עניתי שנשמח לדבר איתו ועם המשפחה, אבל הוא זה שצריך להחליט".

ומסי? בסוף של יום, הוא לא היסס. למרות כל השכנועים, למרות שבארגנטינה כמעט שכחו שהוא קיים, עבורו הבית היה תמיד ארגנטינה. שם הוא רצה לשחק, ושם בחר לשחק. השאר, כמו שאומרים, היסטוריה.