החוק למניעת מעצר תלמידי ישיבות אושר, לפיד וליברמן עתרו לבג"ץ

עוד לא התייבש הדיו על פרוטוקול הכנסת, ויאיר לפיד ואביגדור ליברמן כבר הגישו עתירה לבית המשפט העליון. תוך פחות מדקה מרגע שהמליאה אישרה בקריאה שנייה ושלישית את החוק למניעת מעצרם של לומדי תורה, שתי המפלגות מיהרו לפתחו של בג"ץ בבקשה לעצור את יישומו.

צילום: AI

העתירה, שהוגשה במשותף על ידי יש עתיד וישראל ביתנו, מבקשת צו על תנאי שימנע את תחולת החוק. הטענה המרכזית: החוק מעמיק את האפליה בנטל הגיוס ומייצר מעמד חוקי שמגן על עריקים מישיבות מפני מעצר, הגנה שאזרח ישראלי רגיל לא מקבל אם הוא מתחמק משירות צבאי.

התזמון אינו מקרי. ההגשה המיידית מלמדת שהעתירה נוסחה מראש, עוד לפני ההצבעה. כלומר, לפיד וליברמן לא חיכו לראות מה בדיוק כתוב בחוק שאושר, כי ידעו מראש שיפנו לבית המשפט ללא קשר לתוצאה. המסר הפוליטי ברור: כל חוק שיקל על אוכלוסיית החרדים בנושא הגיוס יישחט בבג"ץ.

מנגד, תומכי החוק יטענו שמדובר בהסדרה מינימלית ומוגבלת, שנועדה בעיקרה למנוע מצבים פרדוקסליים שבהם בחורי ישיבות נעצרים על ידי גורמים שונים אף שמדיניות הממשלה אינה מכוונת לגיוסם בכפייה. בנוסף, בית המשפט העליון כבר פסק בעבר נגד הסדרים שפטרו חרדים מגיוס, מה שיוצר מתח חוקתי אמיתי סביב כל חקיקה בתחום.

אך כאן בדיוק נמצאת הפרדוקסליות של המהלך. לפיד וליברמן, שנלחמו בעצמם בפסיקות בג"ץ בהקשרים אחרים, בוחרים דווקא כאן לרוץ לבית המשפט העליון, בדיוק לאותו מוסד שמפלגות כמותם טוענות לא פעם שאינו לגיטימי כשהוא מבטל חקיקה. כשהפסיקה נוחה להם, הבג"ץ הוא גיבור. כשלא, הוא "אקטיביסטי" ו"פוליטי".

הדיון הציבורי סביב גיוס החרדים נמצא שוב בפריחה, על רקע המלחמה המתמשכת ברצועת עזה ובצפון. לחצים מכיוון המשרתים ומשפחות שכולות מתגברים, ושאלת חלוקת הנטל הפכה לאחת הנפצים הפוליטיים הרותחים ביותר בישראל. חוק כמו זה שאושר היום, שנתפס בעיני חלק כוויתור נוסף לחרדים, נחווה בעיני חלק אחר כהסדרה מעשית שמונעת הסלמה.

כעת הכדור עובר לבית המשפט העליון. השאלה היא לא רק אם בג"ץ יוציא צו ביניים שיעצור את תחולת החוק, אלא גם כמה מהר ידון בעתירה. פסיקה מהירה תשלח מסר פוליטי לא פחות חזק מהעתירה עצמה.