טראמפ חידש את התקיפות באיראן - ומתרחק מנתניהו

פחות מחודש אחרי שהכריז על הפסקת אש עם איראן, הנשיא דונלד טראמפ חידש את התקיפות על יעדים צבאיים ותשתיתיים איראניים. איראן השיבה בטילים ורחפנים נגד בעלות הברית של ארה"ב במפרץ. ובינתיים, בירושלים, ראש הממשלה בנימין נתניהו ממתין לפגישה שנדחתה - ואיש בוושינגטון לא ממהר לתאם.

צילום: נוצר באמצעות AI

זהו לא בדיוק הרומן האמריקאי-ישראלי שנראה לאחרונה כמבטיח. היחסים, שנדמו בשיא של קירבה שלא הייתה כמוה מאז קום המדינה, עשו מהפך מהיר. יש המדברים על משבר שלא היה כדוגמתו מאז 1956. אבל משהו בכל זאת שונה הפעם, ובצורה מהותית.

הסיפור הרשמי שמופץ עכשיו בוושינגטון הוא פשוט: נתניהו גרר את טראמפ התמים למלחמה עם איראן. גרסה נוחה. גרסה שמופיעה בתחקירים ב"ניו יורק טיימס", ב"הארץ" ובמגזין "טיים". וגם בהצהרה שגרמה לגבות להתרומם - סגן הנשיא ג'יי די ואנס האשים את ישראל ב"מבצע השפעה" נגד ההסכם שהוא עצמו עבד עליו. נוח שהוא מכריז על כך עכשיו, כשברור שעמדת ישראל הוכחה כנכונה.

מה שקרה בפועל: ב-17 ביוני חתם טראמפ על מזכר הבנות עם איראן בארמון ורסאי, בהסכם שנועד לסלול דרך להפסקת אש של 60 יום ולמשא ומתן על תוכנית הגרעין האיראנית. בתמורה - הקלות סנקציות, זכות מכירת נפט בשווקים בינלאומיים, הפשרת נכסים קפואים. איראן הייתה אמורה לפתוח מחדש את מצר הורמוז, שנסגר בתגובה למתקפות אמריקאיות-ישראליות וגרם לזינוק חד במחירי הנפט ברחבי העולם.

הבעיה פרצה תוך ימים. איראן ירתה על כלי שיט מסחריים של ממלכות המפרץ שהפליגו - בליווי ימי אמריקאי - במסלול שחלף ליד חופי עומאן הניטרלית ולא במסלולים הישנים מול חופי איראן, שם ביקשה טהראן לשלוט במעבר ולגבות "דמי שירות". ארה"ב ובעלות בריתה קראו לכך מכסים בלתי חוקיים.

פרופסור ולי נאסר מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס הציע פרשנות שחותכת את הסיפור של "אי-הבנה" - לטענתו, ההסכם קרס בגלל חישוב שגוי של שני הצדדים. "לא הייתה אי-הבנה. זה בדיוק מה שטראמפ התכוון אליו", אמר. לדבריו, טראמפ ניסה להשתמש בהפסקת האש כדי לחדש את מאגרי הנפט האסטרטגיים, להחליש את מעמד המשא ומתן של איראן ולהכריח אותה לוותר על שליטתה במצר לפני שיושב מחדש לשולחן הדיונים. "איראן גם לה הייתה הימור - להשתמש ב-60 הימים לייבוא סחורות ולחזק את מעמדה. שני הצדדים אולי שגו בחישוב. אבל אי-הבנה? לא."

מומחים בוושינגטון מזהירים שהסלמה עלולה להגיע רחוק מאוד. אלכס ואטנקה, חוקר בכיר במכון המזרח התיכון בוושינגטון, אמר שטראמפ הבין לא נכון את יריבו: "מומחיות הייתה שימושית לנשיא. מישהו שצופה במערכת האיראנית היה אומר לו - הם לא אנשי עסקים מניו יורק. הם עשויים מ-DNA אחר." ואטנקה מזהיר מפני סכסוך שעלול להימשך חמש עד עשר שנים.

הגנרל בדימוס ג'וזף ווטל, לשעבר ראש הפיקוד המרכזי של ארה"ב, אמר שהמצב מוביל ל"תגובת-נגד מתמשכת": "אנחנו תוקפים, הם תוקפים. זה מוביל אותי למסקנה שזה ייקח שבועות עד חודשים. נדרשת הרבה סבלנות אסטרטגית - ויש כאן הרבה סיכון."

בתוך המפלגה הרפובליקנית עצמה נשמעת ביקורת חריפה. קורט מילס, עורך מגזין "האמריקאי השמרן", לא חסך: "זה מפסיד לחלוטין. זה ראיה שטראמפ לא באמת אכפת לו מבחירות חצי-המימשל. הוא כמו איקרוס עם השמש בנושא הזה - נראה כמו נקמה אישית עם האיראנים." הדברים נאמרו פחות מארבעה חודשים לפני הבחירות לקונגרס בנובמבר.

ומה עם ישראל? הכתיבה על הקיר כבר ברורה. ממשל טראמפ מחבק כעת את ארדואן, את א-שרע בדמשק, את שליטי פקיסטן וקטאר. ישראל - המדינה שהוכיחה שהאסטרטגיה שלה נכונה ושביצועיה בזירה האיראנית עלו על כל ציפייה אמריקאית - מוחזקת בריחוק. הפגישה הנדחית עם נתניהו היא רק הסימן הגלוי. ההבדל מ-1956 או מ-1973 הוא שישראל כיום עצמאית יותר מאי פעם - ולא בטוח שוושינגטון כבר עיכלה את זה.