שרן השכל מתרסקת: מכוכבת עולה בליכוד לשוליים של גדעון סער

היא נחשבה לאחת מהפנים המבטיחות ביותר של הליכוד בשנים האחרונות. עכשיו, אחרי שורה של החלטות קטסטרופליות שסימנו כל צומת חשוב בדרכה, חברת הכנסת שרן השכל מוצאת את עצמה בשוליים המוחלטים של הפוליטיקה הישראלית. הסיפור שלה הוא לא רק סיפור אישי של פוליטיקאית שכשלה - הוא שיעור מצמרר על מה קורה כשמחליפים בוחרים נאמנים בהרפתקה של אחר.

צילום: צילום: Shlomi Amsalem / CC BY-SA 4.0 / ויקימדיה קומונס

הכל התחיל בליל החניונים המפורסם, לפני כשש שנים. השכל, אז עדיין חברת כנסת מטעם הליכוד, נעלמה מהמליאה ברגע המכריע, ובכך מנעה את העברת החוק שהיה מאפשר לממשלת נתניהו-גנץ לשרוד. היא לא הצביעה נגד בצורה גלויה כמו מיכל שיר - היא פשוט לא הייתה שם. עימה נעדרו גם רם שפע, מיקי חיימוביץ' ואסף זמיר מהמחנה הממלכתי. הממשלה קרסה. והתקשורת, כרגיל, מיהרה להטיל את כל האחריות על נתניהו.

אבל מה שקרה לאחר מכן חשף את המניע האמיתי. זמן קצר אחרי ליל החניונים, עזבה השכל את הליכוד והצטרפה לגדעון סער ולמפלגת "תקווה חדשה". הצעד לא היה אידיאולוגי. סער היה אז "דבר חם" בסקרים, התקשורת הציגה אותו כמועמד לראשות הממשלה, ולהשכל זה נראה כמו רכבת מהירה לקידום. היא קפצה עליה.

צילום: AI

הרכבת התנגשה בקיר. "תקווה חדשה", שנולדה לפי הניתוח מתוך שנאה לנתניהו ולא מתוך שום חזון אחר, ספגה תוצאה של שישה מנדטים וצנחה לשכחה. ההישג הגדול ביותר שמיוחס לסער הוא ממשלת בנט-לפיד, ולא בדיוק ירושה מפוארת. השכל מצאה את עצמה פיון בתוך משחק שמישהו אחר שיחק.

לפני כשנה, בתרחיש שנשמע כמעט סוריאליסטי, נגררה השכל חזרה לאותו בית פוליטי שממנו יצאה תוך בגידה. בליכוד אף אחד לא שכח. המתפקדים החופשיים שפעם קידמו אותה הפנו אליה גב קר. בלי תמיכת מפקדי הארגזים, ובלי אמון המתפקדים, ברור היה שהיא לא הייתה מצליחה לעבור פריימריז. גם אם סער היה נותן לה שריון מיוחד, לא היה לה סיכוי להשתלב מחדש בתנועה באמת.

אז קיבלה השכל פרס ניחומים: תפקיד סגנית שר החוץ. מאותו רגע, לפי הדיווחים, מחתה בכל הזדמנות נגד הקואליציה שממנה הייתה חלק, ניסתה להישאר רלוונטית במפלגה שכבר לא סבלה אותה, ועשתה הצהרות שנועדו לשמור עליה בכותרות. ניסיונות חיים נואשים של מישהי שהדלת כבר נסגרה מאחוריה.

ההתפטרות שלה מהממשלה לאחרונה הוצגה בחלק מהאווירה כמהלך עקרוני. אבל לפי הניתוח הצינני יותר, היא פשוט הבינה שכבר הראו לה את הדרך החוצה. עדיף ללכת עם הראש למעלה מאשר להיבעט. ההתפטרות לא הייתה הצהרת ערכים - היא הייתה נסיגה מסודרת ממצב שבלאו הכי כבר לא היה בר הצלה.

הסיפור של השכל הוא גם הסיפור הנסתר של ליל החניונים עצמו. תקשורת השמאל הצליחה לצרוב בציבור הישראלי את הנרטיב שנתניהו הוא שפירק את הממשלה עם גנץ. זה היה שקר נוח. הפרשנים ישבו מדי יום בערוצים השונים וציינו כל נקודה אפשרית שבה "נתניהו יוכל לסכל את הפריטטיות". כשהממשלה באמת נפלה, המוח הציבורי כבר היה מוכן לקבל את גרסת השמאל. האמת - שחבורה של חברי כנסת ביצעה תרגיל מסריח בחניון - קברה אותה כבר הנרטיב המוכן מראש.

שרן השכל לא תיזכר. ולמעשה, הדיווחים מעריכים שהיא כבר לא תגיע לכנסת הבאה. סער לא ישמור לה חסד, ואף מפלגה אחרת לא צפויה לבזבז עליה מקום יקר ברשימות, כשאין לה כוח אלקטורלי של ממש. אבל הלקח ממנה ברור: מי שבוגד בבוחרים שלו, תמיד ימצא אותם ממתינים בסיבוב הבא כדי להחזיר לו כגמולו.