ריאיון טלוויזיוני אחד עם עיתונאי ישראלי מוכר הספיק כדי לגרום לזעזוע של ממש במצרים. גדעון לוי, עיתונאי "הארץ" הנחשב לאחד הקולות הביקורתיים הנוקבים ביותר על ישראל ועל מלחמת עזה, התראיין לאחרונה לערוץ המצרי אל-קאהרה וא-נאס. מאז, המגיש שאירח אותו מושעה, הערוץ הוריד את הראיון מהרשת, ומצרים שוקעת בוויכוח חריף.
המגיש איהאב קאסם, שניהל את הראיון, שילם את המחיר הראשון. אגודת העיתונאים במצרים הכריזה על השעייתו ופתחה נגדו בחקירה רשמית. ההחלטה פשוטה: קיים ריאיון עם אזרח ישראלי - צעד שנתפס בעיני רבים במצרים כ"נורמליזציה" פסולה. לא מדובר בטיעון שולי: גם העובדה שלוי ביקורתי כלפי ישראל לא ריככה את ההתנגדות. עצם הנוכחות שלו על המסך, כישראלי, הספיקה.
הערוץ עצמו לא המתין לנחשולי הביקורת. הנהלת אל-קאהרה וא-נאס הודיעה כי היא מסירה את הראיון מכל הפלטפורמות הדיגיטליות שלה עד להשלמת בדיקה פנימית. בהסבר רשמי נמסר כי ההחלטה נובעת מ"מחויבות לסטנדרטים מקצועיים ולעקרונות לאומיים", וכי הערוץ מחויב לספק תוכן התואם את "אחריותו כלפי הציבור". הערוץ ציין שהוא מעריך את כל התגובות שהגיעו מהצופים ומכלי התקשורת השונים.
אבל הניצוץ האמיתי לסערה לא היה רק עצם הראיון. במהלך השידור אמר לוי משהו שהרעיל את הדיון כולו: הישראלים אינם רואים בחצי האי סיני חלק ממצרים, אלא שורת חופים שאינה שייכת לאף אחד. מבחינתו, כנראה, זו הייתה אמירה תיאורית על תודעה ישראלית. מבחינת גולשים מצרים, זו הייתה פצצה. ברשתות החברתיות עלה זעם: כיצד מגיש יכול לשמוע אמירה כזו ולא להגיב עליה, לא להביע עמדה, לא לדחות אותה?
הגולשים לא הסתפקו בזה. הם תקפו את קאסם על שלא הפריע ללוי, לא הגדיר גבולות ולא עמד על כבוד הריבונות המצרית. סיני, שנכבשה על ידי ישראל ב-1967 והוחזרה למצרים לאחר הסכם השלום ב-1979, היא שאלה של כבוד לאומי עמוק במצרים. לשמוע ישראלי אומר שהיא "לא שייכת לאף אחד", ולראות מגיש מצרי שותק בתגובה - זה היה יותר ממה שהמדיה החברתית המצרית הייתה מוכנה לקבל.
לוי עצמו מסר בראיון פרט נוסף שתרם לעומס: הוא סיפר שביקר במצרים עשרות פעמים, כולל בסיני, אך הפסיק לעשות זאת. הסיבה שמסר: כבר אין לו נוח להיות ישראלי בקהיר, באלכסנדריה, או בכל מקום אחר במדינה. דברים שנאמרו אולי כתיאור מצב, קיבלו בהקשר הנפיץ הזה אופי של התנשאות.
יש כאן מניפולציה אירונית של ממש. לוי, שבנה את שמו על ביקורת חריפה כלפי הכיבוש הישראלי ועל אהדה לפלסטינים, מצא את עצמו מככב בדיוק בסוג הפרשה שבה צד אחד מנצל את נוכחותו להוכחת נרמול, והצד השני מוחה על נורמליזציה. הפרדוקס: דווקא עיתונאי שמאל ישראלי, שמשמש לעיתים כ"עד תביעה" נגד ישראל, הוא שהביא על קאסם את גזר הדין.
לא בטוח שהמסקנה הנכונה היא שמצרים מחמירה את יחסה לישראל. ייתכן שמה שאנחנו רואים הוא משהו אחר לגמרי: מדיה חברתית שכובשת שיח ציבורי, ועיתונאי שנקלע בין לחצים מוסדיים לבין ביקורת המונים. ההנהלה של הערוץ לא נכנסה מרצון לסערה הזו.
החקירה של אגודת העיתונאים המצרית נגד קאסם עדיין מתנהלת, והראיון נשאר מוסר מכל הפלטפורמות. לא ידוע מתי, ואם בכלל, יוחזר.
הפרשה חושפת עד כמה שברירית הסביבה התקשורתית במצרים בכל הנוגע לישראל, ואיך משפט אחד של עיתונאי ישראלי יכול לעלות בפרנסתו של עיתונאי מצרי שאך ישב מולו.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה