לראשונה מזה יותר מחמישה עשורים, מח"ט הצנחנים לשעבר לא יקודם לדרגת תת-אלוף. אלוף-משנה עמי ביטון, שפיקד על חטיבת הצנחנים ב-7 באוקטובר ולאחריו בלחימה בעזה, בלבנון ובסוריה, פורש מצה"ל בשבועות הקרובים מבלי לכהן אפילו יום אחד כמפקד אוגדה. בקצרה: 27 שנות שירות, ותקדים שלא ראינו מאז שנות השבעים.
ההחלטה היא של הרמטכ"ל אייל זמיר, שבחר שלא לקדם את ביטון במסגרת סבב המינויים של אוגוסט 2025. מפקדי חטיבות סדירות אחרים בדרגתו קודמו מזמן, וחלקם כבר מכהנים כמפקדי אוגדות. ביטון נשאר מאחור. לא מדובר בהחמצת תזמון טכנית, אלא בהחלטה מכוונת שמסיימת קריירה בצורה שלא ראינו כאן מדור קודם.
הרקע להחלטה הוא תחקיר שנחשף תחילה בתחילת המלחמה, ועסק בתקרית ברצועת עזה שבה נהרג לוחם מחטיבת הצנחנים וקצין ולוחם נוספים נפצעו קשה. במהלך הבדיקה עלו טענות חמורות על התעמרות בפקודים, ביזוי, יחס מפלה והתנהגות פוגענית ומשפילה. צוות הבדיקה של צה"ל קבע כי חלק משמעותי מהטענות הללו מוצדקות. ביטון ספג נזיפה פיקודית.
אבל הסיפור מורכב יותר. הבדיקה החלה בתקופת הרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי. אלוף פיקוד המרכז דאז, אבי בלוט, החליט להסתפק בנזיפה בלבד. צה"ל עצמו ביקר את ההחלטה הזו בפנים, וסבר שהיחס לביטון היה מקל מדי. עם כניסתו של זמיר לתפקיד, הפרשה עלתה שוב לשולחן. הפעם ההחלטה הייתה שונה.
לא רק ההתעמרות עמדה על הפרק. על פי הדיווחים נבדקו גם טענות הנוגעות להתנהלות ביטון בשדה הקרב עצמו, ובהן חשדות לשיבוש תחקיר ולדוגמה אישית שאינה הולמת מפקד. כלומר, לא מדובר רק בסגנון ניהול פנימי בעייתי, אלא בשאלות שנגעו גם לאופן פעולתו תחת אש.
לא מדובר בתיק ביטון הראשון. הוא כבר הודח בעבר מתפקיד מח"ט בעקבות תחקיר מותו של סמ"ר שחר סטרוג, לוחם דובדבן שנהרג מפליטת כדור על ידי חברו ליחידה. הכתם הזה קדם למלחמה. מה שקרה ב-7 באוקטובר ואחריו הוסיף עליו שכבה נוספת שהפכה את הקידום לבלתי אפשרי מבחינת ההנהגה הצבאית הנוכחית.
בטקס סיום תפקידו, ביטון לא שתק. "אם פגעתי במישהו, אני מתנצל ומצר על כך", אמר. המשפט הזה, שנשמע כמו פתיחה לדיאלוג, לא שינה כלום. ההחלטה נותרה בעינה. הצבא שמע, ופעל אחרת.
מה שמרתק בפרשה הוא לא רק ביטון עצמו, אלא מה שהיא אומרת על צה"ל של 2025. הרמטכ"ל זמיר שובר נוהג שנמשך חמישה עשורים, בוחר להעמיד כללי התנהגות מול לחצים שוק של מסורת קידום, ועושה זאת בשקט יחסי. אין הכרזה. אין תהלוכה. פשוט: הסבב יצא, וביטון לא היה בו.
גורמים המכירים את הפרשה ציינו כי הרמטכ"ל זמיר אמנם שלח את ביטון ללימודים לקראת תפקיד מפקד אוגדה, אך בסופו של דבר ביטון עצמו בחר לפרוש מבלי לממש את המסלול הזה. כך נסגר העניין ללא עימות פומבי, ועם תוצאה שמדברת בעד עצמה.
בשבועות הקרובים יסיים ביטון את שירותו הצבאי. אחריו נשאר תקדים, ושאלות פתוחות על מה בדיוק קרה בתוך חטיבת הצנחנים בתקופת המלחמה הקשה ביותר שידעה המדינה.
כל מה שנותר מ-27 שנות שירות, מ-7 באוקטובר ומהמלחמה שאחריו, הוא פרישה בלי קידום ותקדים שמדבר בשקט.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה