הסטודנטית שניסתה לשלב עבודה, תואר ונישואים מרחוק - וקרסה

ברוכים הבאים לאולימפיאדת הסבל המודרנית, שבה המנצח הוא זה שמצליח לקרוס בצורה הפוטוגנית ביותר. הפעם על המוקד עומדת סטודנטית ישראלית בת 30 שחיה בחוץ לארץ, אשר החליטה שאפשר לדחוס לתוך יממה אחת תואר שני תובעני שכולל ארבעה קורסים ופרויקט גמר, משרה טכנולוגית של 20 שעות שבועיות מהבית, לימוד שפה חדשה, ותחזוקה של נישואים בשלט רחוק. אה, ויש לה בדיוק 45 ימים לסיים את הטירוף הזה לפני שהמערכת כולה קורסת.

העובדה שבעלה הוא זה שנאלץ לפרסם את זעקת השבר שלה ברשתות החברתיות, פשוט כי לה עצמה לא נשאר גרם אחד של אנרגיה או קארמה וירטואלית, אומרת כבר את הכל. אנחנו אוהבים להשלות את עצמנו שאנחנו יכולים לנהל לוח זמנים של מנכ"ל תאגיד רב-לאומי, בזמן שהמוח האנושי שלנו מסוגל להפיק בקושי שלוש או ארבע שעות של ריכוז אמיתי ביום. הפער הזה, שבין התדמית הסטודנטיאלית המושלמת באינסטגרם לבין המציאות של מיגרנות קשות וחוסר שינה, הוא בדיוק המלכודת שרבים נופלים אליה.

הסטודנטית שמנסה לשלב תואר שני, עבודה וחתונה בשלט רחוק ומגלה שהיא קורסת

הבעיה האמיתית בסיפור הזה היא לא חוסר בזמן, אלא האשליה שאפשר לדלג בין משימות כמו רובוט. מעבר בין כתיבת תזה אקדמית לבין פיתוח קוד בעבודה מהבית דורש משאבים מנטליים עצומים. הסטודנטית הצעירה מעידה בעצמה שהיא חווה קריסה טוטאלית אחרי מצגות או אינטראקציות חברתיות. ברור שהיא תקרוס. המוח שלנו הוא לא מחשב עם כרטיסיות פתוחות בדפדפן, וכשמנסים להריץ עליו יותר מדי תוכנות במקביל, המערכת פשוט נכבית ומאותתת באמצעות כאב ראש משתק.

כדי לשרוד את 45 הימים הקרובים בלי להגיע לחדר מיון, הצעד הראשון הוא להפסיק להתחנף למציאות ולעשות סדר עדיפויות אכזרי. הטיפ הראשון של מומחי הלייף סטייל והתעסוקה הוא לוותר מיד על הקישוטים. לימוד השפה החדשה? לעצור עכשיו. האפליקציה בטלפון תסלח לה, והקופאית בסופרמרקט המקומי תסתדר עם אנגלית או עם תנועות ידיים בחודש הקרוב. כשנמצאים במצב של הישרדות, לא מתחילים פרויקטים של העשרה עצמית.

השלב השני הוא להשלים עם המגבלות הפיזיולוגיות. אם המוח מספק רק ארבע שעות של פוקוס איכותי ביום, יש להתייחס לשעות האלה כאל משאב יקר ערך. את השעות הללו יש להקדיש באופן בלעדי למשימות הקשות ביותר - כתיבת התזה והעבודה הטכנולוגית. את כל שאר המטלות, כמו מענה למיילים יבשים, כביסה או סידור הבית, יש לדחוק לשעות שבהן המוח כבר חצי רדום. ניסיון להילחם בביולוגיה רק מייצר עוד לחץ, שמוביל לעוד מיגרנה, שמובילה לאובדן של יום עבודה שלם.

גם את עניין העבודה מהבית צריך לנהל בצורה נוקשה יותר. משרה חלקית של 20 שעות מהבית הופכת מהר מאוד למשרה מלאה של חרדה, כאשר הגבולות בין פנאי לעבודה מטושטשים. עליה להגדיר שעות קבועות וברורות שבהן הלפטופ של העבודה פתוח, וברגע שהשעה הזו עוברת - לסגור אותו פיזית ולהניח אותו במגירה. המעסיק לא צריך לדעת שהיא קורסת תחת עומס הלימודים, אבל הוא כן צריך להתרגל לעובדה שהיא לא זמינה מסביב לשעון.

בסופו של דבר, נישואים בשלט רחוק הם פרויקט בפני עצמו, וכשבן הזוג נמצא מעבר לים, הלחץ הרגשי רק גובר. אולי כדאי להזכיר לבעל הדואג שהתמיכה הטובה ביותר שהוא יכול להציע כרגע היא לא רק לחפש עצות באינטרנט, אלא פשוט להוריד ממנה את הציפייה לשיחות וידאו ארוכות ומתישות בכל ערב. לפעמים, הודעת טקסט קצרה של לילה טוב היא כל מה שהמערכת העצבית שלה מסוגלת להכיל.

השבועות הקרובים לא הולכים להיות קלים, והמטרה היא לא לסיים אותם בהצטיינות יתרה או בחיוך רחב. המטרה היא פשוט לעבור את קו הסיום כשהבריאות הפיזית והנפשית נותרה שלמה, גם אם זה אומר שהציונים יהיו רק בסדר, ושהבית לא יהיה מבריק. לפעמים, בינוניות זמנית היא הדרך היחידה לשרוד את הטירוף המודרני.