ניצחון לתומכי ישראל במיזורי: המועמד המתון הביס את חברת ה"סקווד"

המפלגה הדמוקרטית האמריקאית נמצאת בעיצומו של מאבק פנימי דרמטי, וביום שלישי התקיימו בשתי מדינות בחירות מקדימות שיכולות לשנות את פני המפלגה. במיזורי, חבר הקונגרס ווסלי בל הצליח להגן על מקומו מול קרי בוש, חברת ה"סקווד" הפרוגרסיבית, בניצחון שמוגדר כנדיר עבור הממסד הדמוקרטי התומך בישראל. במישיגן, לעומת זאת, המאבק בין עבדול אל-סייד להיילי סטיבנס נותר צמוד וטעון, כשמדיניות כלפי ישראל עומדת במרכז הקרב.

הבחירות במיזורי היו למעשה מרתון שני. בל, שהביס את בוש כבר ב-2024 בזכות תמיכה כספית עצומה מקבוצות פרו-ישראליות ובראשן AIPAC, נאלץ להתמודד עם ניסיון נקמה. בוש, שהפכה לאחת המבקרות החריפות ביותר של ישראל בקונגרס בעקבות טבח 7 באוקטובר ומלחמת עזה, ניסתה לרכוב על גל הכעס שהתפתח בקרב מצביעים דמוקרטים. אך גם הפעם, קבוצות פרו-ישראליות השקיעו יותר מ3 מיליון דולר כדי למנוע את חזרתה לקונגרס, וההשקעה הזו נשאה פרי.

בוש נבחרה לקונגרס בשנת 2020 ונחשבה לאחת הדמויות הבולטות והקולניות בזרם הפרוגרסיבי של המפלגה הדמוקרטית, ונודעה בעמדותיה התוקפניות נגד ישראל, כולל תמיכה בהחרמתה ואמירות שהוגדרו על ידי מבקרים כבעייתיות ביחס לפעולותיה הצבאיות של ישראל ברצועת עזה. בל, מנגד, כיהן כתובע מחוזי בסנט לואיס לפני שהתמודד על הכיסא בקונגרס, ובנה את מסע הבחירות שלו סביב עמדות מתונות יותר ותמיכה מפורשת בברית ארצות הברית עם ישראל. ניצחונו מגיע רק שנה לאחר שאיפא"ק כבר הוביל מסע דומה שהביא לתבוסתו של ג'מאל בואמן, חבר קונגרס דמוקרטי נוסף שזוהה עם קבוצת "הסקווד" ועם ביקורת חריפה על ישראל, במה שמצטרף למגמה רחבה יותר שבה הארגון מסמן חברי קונגרס פרוגרסיביים ספציפיים ומשקיע בהם משאבים כדי להביא להדחתם בפריימריז. בוש, מצדה, לא הסתירה בעבר את זעמה על מעורבותו של איפא"ק בפוליטיקה המקומית, וטענה כי הארגון מנסה להשתיק קולות שמבקרים את מדיניות ישראל באמצעות הזרמת כספים ממקורות חוץ למחוזה, וגם תומכיה טענו כי ההתערבות הכספית המסיבית של הארגון מעוותת את התהליך הדמוקרטי המקומי.

המירוץ הבולט והיקר יותר מתנהל דווקא במישיגן, מדינת מפתח שדונלד טראמפ הצליח לכבוש בפער דק של 1.4 אחוזים בבחירות 2024. שם מתמודדים אל-סייד, פעיל בריאות ציבור פרוגרסיבי שנתמך על ידי ברני סנדרס ואלכסנדריה אוקסיו-קורטז, וחברת הקונגרס היילי סטיבנס, המזוהה עם הזרם המתון של המפלגה. הזוכה במקדימות יתמודד בנובמבר מול הרפובליקני מייק רוג'רס על הכיסא שמתפנה בסנאט לאחר פרישתו של הסנאטור גארי פיטרס.

אל-סייד לא מהסס בהתנגדותו למדיניות האמריקאית כלפי ישראל. הוא קורא לסיים את הסיוע הצבאי הבלתי מותנה למדינה, ואף האשים אותה בגין רצח עם ברצועת עזה. בראיון שנתן לאחרונה טען כי הנושא הישראלי הוא בעצם "סוגיה של יוקר מחיה" עבור מצביעים אמריקאים, שכן לדבריו הכספים המושקעים במלחמה צריכים להגיע לבתי ספר, מערכת הבריאות ותשתיות בתוך ארצות הברית. הוא אף נמנע מלהכיר במפורש בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.

מנגד, סטיבנס נהנית מגב חזק של הממסד: מושלת מישיגן גרטשן וויטמר, מנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט צ'אק שומר, וארגונים פרו-ישראליים שהשקיעו בקמפיין שלה למעלה מ30 מיליון דולר. עם זאת, סטיבנס טרחה להבהיר שתמיכתה בישראל אינה חלק תמים. בעימות שנערך ביולי היא אמרה כי מדיניותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו "לא קידמה שלום ולא חיזקה את הביטחון" של קהילות יהודיות בארצות הברית ובעולם.

הנתונים הסטטיסטיים חושפים תמונה מטלטלת על השינוי שחל בדעת הקהל הדמוקרטית. סקר של רויטרס ו-Ipsos מצא כי האחוז של דמוקרטים שמביעים דעה חיובית על ישראל צנח מ-59 אחוזים בשנת 2018 לרק 22 אחוזים במאי 2026. סקר נוסף של AP-NORC מצא כי 58 אחוזים מהדמוקרטים מאמינים שארצות הברית תומכת בישראל יותר מהראוי, עלייה חדה מ-45 אחוזים בתחילת 2024.

גם הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ לא נשאר אדיש למירוץ במישיגן. בלשכה הסגלגלה הוא תיאר את הקרב הדמוקרטי במילים חדות: "יש לך קומוניסט מול סוציאליסט, כך אני מסתכל על זה... נראה שהקומוניסט מוביל. אבל אצל הרפובליקנים יש איש טוב מאוד, והוא צריך להיות מסוגל לנצח." טראמפ הבהיר כי הוא בעצמו תומך במועמד הרפובליקני מייק רוג'רס.

גם במיזורי היו לבוש סימני עידוד. עשרות פעילים פרוגרסיביים וסוציאליסטים הגיעו מרחבי ארצות הברית לעזור בקמפיין שלה, במה שהוגדר כמבחן נוסף לעוצמה הארגונית של השמאל הדמוקרטי. אזור סנט לואיס נחשב לדמוקרטי בבירור, כך שהזוכה במקדימות הוא זה שצפוי לייצג את האזור בקונגרס.

לתוצאות הבחירות הללו יש השפעה שעוברת בהרבה את גבולות מיזורי ומישיגן. אנליסטים מעריכים שהתוצאה במישיגן, בפרט, עשויה לעצב את האופן שבו מועמדים דמוקרטים לנשיאות יתמצבו בסוגיית ישראל לפני מחזור הבחירות של 2028. ניצחון של סטיבנס ובל היה מחזק את הטענה שהממסד התומך בישראל עדיין מחזיק בכוח פוליטי אמיתי בתוך המפלגה הדמוקרטית, בעוד שניצחון של אל-סייד או בוש היה מסמן שכוח כלכלי בלבד אינו מספיק כדי לעצור את השינוי האידיאולוגי שמתחולל בקרב מצביעי המקדימות הדמוקרטיים.

עבור ישראל, הבחירות האלה אינן קובעות את עתיד הברית עם ארצות הברית, אך הן מספקות אחד המדדים הבהירים ביותר עד כה לכיוון שאליו נוסעת המפלגה הדמוקרטית. השאלה כבר לא היא אם ישראל תישאר נושא בפוליטיקה הדמוקרטית, אלא איזו תפיסה מנצחת: זו שרואה בברית עם ישראל עמוד תווך אסטרטגי שיש לשמור עליו, או זו שרואה במדיניות מחמירה כלפי ישראל אסטרטגיה בחירתית שהופכת ליותר ויותר ריאלית.