איראן לא חיכתה יותר משעות ספורות כדי להגיב. רק אחרי שסעודיה, טורקיה ופקיסטן חתמו על הסכם הגנה היסטורי, טהרן שיגרה איום ישיר ליורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן.
חבר הפרלמנט האיראני איברהים רזאי פרסם ביום שישי הודעה חריפה ברשתות החברתיות, ובה לעג לחתימה על ההסכם. "הסעודים צריכים לדעת שהסכם על הנייר עם טורקיה ופקיסטן לא יביא להם ביטחון, בדיוק כפי ששנים של הישענות חד צדדית על האמריקאים לא הביאו להם ביטחון", כתב.
רזאי לא הסתפק בכך, והוסיף מסר מאיים במפורש: "תשנו את המדיניות שלכם, כדי שלא תצטרכו להתחנן לאחרים שיספקו לכם ביטחון". הדברים משקפים את החשש הגובר בטהרן מהתגבשות ציר סוני חדש ומחוזק בזירה האזורית.
ההסכם עצמו נחתם בטקס מיוחד שנערך במכה, ובו השתתפו בן סלמאן, נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן וראש ממשלת פקיסטאן שהבאז שריף. במשרד החוץ הפקיסטני נמסר כי "ההסכם נועד לחזק את ההרתעה הקולקטיבית מפני כל פעולת תוקפנות". הסעיף המרכזי בהסכם קובע כי כל מתקפה מזוינת נגד אחת משלוש המדינות תיחשב כמתקפה נגד כולן, מודל שמזכיר את עקרון ההגנה ההדדית של נאט"ו.
מעבר להצהרת הכוונות, ההסכם כולל גם שיתוף פעולה מעשי: העברת מודיעין ומידע טכנולוגי בין שלוש המדינות, וכן תוכנית לתרגילים צבאיים משותפים שצפויים להתקיים בקרוב. המהלך נחתם על רקע חשש גובר בריאד מתקיפה איראנית ישירה, לצד המתיחות המתמשכת מול חות'ים בתימן ומיליציות שיעיות בעיראק שתוקפות שוב ושוב יעדים סעודיים.
בזירה הישראלית עולות פרשנויות סותרות למשמעות ההסכם. יש הרואים בו איתות מדאיג להיווצרות גוש סוני אסרטיבי שעלול להוות אתגר עתידי לישראל. אלא שההערכה הרווחת יותר גורסת כי המניע המרכזי של סעודיה פשוט וברור: חיפוש עומק אסטרטגי ושותפים נוספים, בעקבות אכזבה עמוקה מארצות הברית וירידה בנכונות הממלכה להישען עליה באופן בלעדי בכל הנוגע לביטחונה.
עם זאת, המבחן האמיתי של ההסכם עוד לפנינו. השאלה הגדולה היא מה יקרה בתרחיש של הסלמה אזורית ממשית, למשל אם איראן תגיב על תקיפה אמריקנית בפגיעה בתשתיות הנפט הסעודיות. קשה להאמין שטורקיה או פקיסטן ייכנסו לעימות צבאי ישיר מול טהרן במקרה כזה. יצוין כי הסכם הגנה בין סעודיה לפקיסטן היה קיים כבר במלחמה האחרונה מול איראן, ובזמן אמת נותר אות מתה בלבד.
מבחינת ישראל, ההסכם החדש לא בהכרח פוגע בסיכוי לנורמליזציה עתידית עם סעודיה. השותפויות הביטחוניות של ריאד ומערכת היחסים שלה עם ירושלים מתנהלות, כך נראה, על שני מסלולים נפרדים לחלוטין. ככל שתתקדם היוזמה הדיפלומטית בציר הפלסטיני, כך גדל הסיכוי שסעודיה תגלה עניין מחודש בקידום היחסים עם ישראל.
בפועל, ייתכן שדווקא לאיראן יש הכי הרבה סיבות לדאגה מההסכם. גם בלי שמדובר בברית אנטי איראנית רשמית, תיאום הדוק יותר בין שלוש מדינות סוניות מרכזיות, שלכל אחת מהן נכסים צבאיים וכלכליים משמעותיים משלה, מסבך את הסביבה האסטרטגית של טהרן. גם איחוד האמירויות עוקב בדריכות אחרי ההתפתחות, בשל חשש מהתחזקות ההשפעה הטורקית באזור המפרץ.
בשלב זה נותר לראות אם ההצהרות המשותפות יתורגמו ליכולת פעולה אמיתית במשבר הבא, או שיישארו, כפי שקרה בעבר, מסמך חתום שאין מאחוריו מעשה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה