ככל שעובר הזמן מאז תחילת מלחמת "שאגת הארי" מתבררת תמונה מטרידה: איראן, ולא ישראל או ארצות הברית, היא זו שיוצאת כשידה על העליונה מהעימות. כך קובע ד"ר דורון מצא, שמפרסם ניתוח חד ומדאיג על המצב במזרח התיכון, ולפיו טהראן לא רק ששרדה את המערכה, אלא מנצלת אותה כדי לעצב מחדש את כללי המשחק באזור כולו.
לפי הניתוח, המלחמה כלל לא נועדה רק לפגוע ביכולות של איראן או במיזם הגרעין שלה, שספג כבר מכה קשה במבצע "עם כלביא" הקודם. המטרה האמיתית, כך נטען, הייתה הפלת המשטר האיראני ויצירת סדר חדש במזרח התיכון. "המטרה הזו לא הושגה. נקודה", נכתב בניתוח, שמצביע על הדחת בכירים במוסד בידי ראש הארגון החדש כעדות למה שתוכנן ולא יצא לפועל.
מהפער בין החזון למציאות, כך על פי הניתוח, העניינים הידרדרו במהירות. נוצר משבר ביחסים בין וושינגטון המאוכזבת לירושלים, כשהנשיא דונלד טראמפ נוקט מדיניות עצמאית שמותירה את ישראל בצד. החמור מכול, לפי מצא: החתירה האמריקנית לסיים את הפרשה כולה, גם אם המחיר הוא ישראלי כבד, לא רק בזירת העימות מול איראן.
התוצאה, כך הניתוח, היא שאיראן הפכה למנצחת הגדולה. היא לא רק שרדה, היא ביטלה למעשה את התכנית של יריביה. המשטר האיראני עבר תהליך של רדיקליזציה נוספת, ולפי מצא הוא זה שמעצב כעת מחדש את הסדר האזורי, תוך גרירת ארצות הברית עמוק לתוך מצר הורמוז.
העדות המשמעותית ביותר לאובדן ההרתעה האמריקנית, על פי הניתוח, מגיעה משבועות האחרונים ממש: טהראן מנהלת דיאלוג עצמאי מול עומאן בנושא השיט במצר הורמוז, ומכתיבה את כללי המשחק "מעל ראשו הלא מפוקס" של הנשיא האמריקני, בעוד נושא הגרעין נדחק לגמרי לקרן זווית.
ניתוח נוסף שפורסם מוסיף פרטים מדאיגים על האסטרטגיה האיראנית במצר הורמוז, נתיב ימי קריטי שדרכו עוברים כרבע ממסחר הנפט הימי בעולם וכחמישית מהגז הטבעי הנוזלי העולמי. לפי הניתוח, איראן לא מסתפקת בהקלת סנקציות בלבד, אלא מנסה ליצור מציאות שבה סנקציות מערביות פשוט לא יעבדו עליה יותר. באמצעות מיסוד מסדרון תפעולי משותף עם עומאן, טהראן דורשת בתמורה שיקום כלכלי מקיף, הסרת סנקציות על יצוא הנפט, הפשרת נכסים פיננסיים ושיבה למערכות הסליקה הבנקאיות העולמיות.
לפי הניתוח, המהלך הזה מפעיל לחץ ישיר על מדינות מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ, ובהן ערב הסעודית, איחוד האמירויות, קטאר, כווית ובחריין, שמבינות כי המטרייה הביטחונית האמריקנית אינה מספיקה עוד כדי להגן על נתיבי היצוא שלהן. במקום זאת, מדינות אלה נעות לעבר הבנות ישירות עם טהראן, מה שעלול להוביל לכינון גוש נפט וכלכלה אזורי משותף שיכלול את איראן.
לגבי המפה האזורית החדשה, מצא מדבר על ברית משולשת בין פקיסטן, סעודיה וטורקיה, כאשר שאר מדינות המפרץ נותרות חלשות וחשופות למתקפות איראניות בלי מגן אמריקני. לדבריו, מדובר בציר מטורף שמשתרע מסין ועד מוסקבה, ומבטא ניצחון רחב שמניח את התשתית למזרח תיכון חדש בשליטת איראן.
על ישראל, לפי הניתוח, מרחף איום כפול: מצד אחד האיום הצבאי מהציר האיראני, ומצד שני איום מדיני שגם בו מעורבת ארצות הברית, דרך תמיכה במגמות למדינה פלסטינית עצמאית בעזה, מדינתיות לבנונית על חשבון ישראל, ותהליכים דומים בסוריה תחת אחמד אלג'ולאני. האיום האסטרטגי החדש, כך מסכם מצא, נמצא בתווך שבין המיזם הצבאי של איראן וטורקיה לבין המיזם המדיני של הפלסטינים, הסורים והלבנונים, כשבשני הצדדים מעורבת מה שהוא מכנה "החוליה החלשה" של ארצות הברית.
בינתיים, המשא ומתן בין וושינגטון לטהראן ממשיך להתנהל בתיווך עומאני, ומדינות המפרץ עוקבות בדריכות אחר ההתפתחויות שעשויות לקבוע את מאזן הכוחות באזור לשנים הבאות.
Summary: על פי ניתוח שפורסם, איראן מתחזקת מדינית וכלכלית לאחר העימות עם ישראל, בעוד ארה"ב מאבדת הרתעה ומדינות המפרץ מתקרבות לטהראן על חשבון ישראל.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה