אתם בטח זוכרים את המשפט "מה היה ב-67, מה שהיה ב-76". ובכן, עכשיו יש גם "מה היה ב-338".
הסרט "גבעה 338" עלה לאקרנים בסוף השבוע, ומי שקצת מכיר את הקולנוע הישראלי כבר מבין למה כולם מדברים עליו. זו קומדיה חדשה שנוצרה כמחווה ישירה ל"גבעת חלפון אינה עונה", אחת הקלאסיקות האהובות ביותר שנכתבו כאן אי פעם, ומה שנכתב בזמנו על ידי אסי דיין ז"ל והפך לנכס תרבותי שכל ישראלי מדקלם ממנו שורות בעל פה.
הסרט החדש, בבימויו של ארז בן הרוש, לא מספר את אותה עלילה בדיוק. הפעם מדובר בבסיס נשכח בבקעה שממשלת סין מציעה לישראל הון עתק כדי לפנות אותו, לצורך סלילת "דרך המשי" המתחדשת. מתחת לבסיס מתגלה בונקר עתיק, ומה שהיה אמור להיות פינוי שקט הופך לבלגן שמאחד את כל החיילים במקום נגד כוחות פנימיים וחיצוניים.
התסריט נכתב בידי ארבעה כותבים מנוסים: איל אפטר ומאיה סובול, שני בני זוג המוכרים בתעשייה כ"הג'ינג'ים", לצידם אילן רוזנפלד וארז בן הרוש. ארבעה וחצי שנים ישבו על העלילה עוד לפני שידעו כמה זה יהיה רגיש. "כשאתה עושה דבר כזה, יש לך רק אפשרות אחת, להצליח. ואם זה לא טוב, תקבל בראש. ובצדק", אמר רוזנפלד.
סובול תיארה את הרגע שבו הציעו להם את הפרויקט כרגע של שיתוק ממש. "שאלנו, למה לשחוט את הפרה הזו? זה קודש הקודשים". בסוף הם החליטו לא לגעת בדמויות המקוריות, אלא לדמיין מקום חדש שנמצא תחת עננה של טירוף משל עצמו. "כולנו שירתנו בצה"ל, לא באנו ממקום של דפקו אותנו, תראו מה עשו לנו", הסבירה.
הקאסט של הסרט הוא ממש חלום עבור מי שאוהב קומדיה ישראלית: אלי יצפאן, בתפקיד קולנועי ראשון שלו זה שלושים שנה, מגלם אב שעובר לגור בבסיס בלי אישור. יעל פוליאקוב, בתו של הגשש ישראל פוליאקוב ז"ל, מגלמת את מפקדת הבסיס. שחר חסון הוא נוכל בסטייל עדכני של ביטקוין וסטארטאפים, וטל פרידמן משחק סגן רמטכ"ל חסר עכבות. גם שייקה לוי, מהגשש החיוור המקורי, מגיע להופעת אורח.
מי שכבר לא נמצא בתמונה הוא גברי בנאי. הוא סירב להצטרף לפרויקט ובראיון תקשורתי הגדיר את העניין כ"פתטי", כשאמר "עברו 50 שנה, זה לא מעניין אותי". רוזנפלד לא התאפק והגיב לדברים בראיון: "אני חושב שהוא טועה. עיסוק ב'גבעת חלפון' 50 שנה אחרי רק מוכיח שהוא אקטואלי וזאת דרך להכיר אותו לקהל חדש". לדבריו, ילדים בני 16 לא ישבו סתם כך לראות את הסרט המקורי, אבל דמות כמו שחר חסון בהחלט תמשוך אותם לצפות, ומשם אולי גם יגלו מאיפה זה הגיע.
אז אם חשבתם שכולם יריעו לרעיון, לא בהכרח. הביקורות שהתחילו לצאת מפוצלות בצורה ברורה. חלק מהמבקרים מתארים את הסרט כמחווה מכבדת ומצחיקה שמצליחה לתפוס את הרוח של המקור עם עדכון לזמנים שלנו, קריפטו וביטקוין במקום נפט, מלחמת 7 באוקטובר במקום מלחמת יום הכיפורים. אחרים חושבים שהוא פשוט לא עומד בקנה מידה עם המקור, ושהחיוויים המוכרים שמצוטטים בו רק מדגישים שהוא לא מצליח לייצר רגעים משל עצמו.
ביקורת אחת תיארה את התוצאה כ"תרכובת לא אחידה שאינה עושה כבוד למקור", וטענה שהכימיה שהייתה בין שייקה לוי לישראל פוליאקוב בסרט המקורי פשוט לא קיימת כאן. מנגד, יש מי שמתאר את הסרט כ"קומדיה מקורית ועכשווית שמצדיעה לרוח, להומור ולאבסורד הישראלי" שהפכו את הסרט המקורי לנכס צאן ברזל.
מה שבטוח, לא כל בדיחה שהיתה מתוכננת הגיעה לגרסה הסופית. אחד הרגעים שהוצא מהתסריט לאחר 7 באוקטובר היה סיפור פציעה של סגן הרמטכ"ל שאיבד יד בעת גריסת מסמכים, קטע שהיוצרים החליטו שהיה רגיש מדי לרוח הזמן. גם דמות חיילת שהייתה מתוכננת כנכה בשתי רגליה שונתה לפצועה זמנית בכיסא גלגלים.
בסופו של דבר, מדובר בסרט שמנסה לרכב על אחת הקלאסיקות הכי אהובות בישראל, ומצליח לפחות לפתוח דיון סוער בין מי שאוהב את הרעיון לבין מי שחושב שהמקור פשוט לא נוגעים בו. אם תלכו לראות אותו בקולנוע, כדאי לדעת מראש שאתם הולכים למחווה, לא לרימייק, וקצת לרדת מהציפיות שהוא יהיה בדיוק כמו הסרט שגידלתם עליו.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה