ראש ממשלת לבנון, נוואף סלאם, בחר במקום סמלי במיוחד כדי להעביר מסר ישיר לחיזבאללה. הוא הגיע לבסיס צבאי בעיר צור, לב הזירה שבה שנוי הארגון השיעי במחלוקת מול המדינה, ומשם ירה משפט שנשמע כמו אולטימטום: "אין בפנינו אפשרות אחרת מלבד צבא אחד, דגל אחד ומדינה אחת".
הנאום, שנישא בפני קציני וחיילי צבא לבנון, לא הותיר מקום לפרשנויות. "אנחנו רוצים שהדרום, כמו כל לבנון, יהיה תחת סמכותה של מדינה אחת", אמר סלאם. במילים אחרות: מי שמחזיק נשק בדרום לבנון בלי מדים של הצבא הרשמי, לא אמור להחזיק בו בכלל.
סלאם לא הסתפק בהצהרה כללית. הוא טען כי "נוכחות הצבא בדרום היא נוכחותה של המדינה", אבל הזהיר שהחזרת הריבונות לאזור "אינה מושלמת באמצעות פריסת הצבא בלבד, אלא באמצעות שילובם של כל מוסדות המדינה". כלומר, לא מדובר רק במחווה סמלית של פריסת חיילים, אלא בניסיון להחזיר את כל מנגנוני השלטון הרשמי לאזור שבו חיזבאללה שולט בפועל כבר שנים.
ראש הממשלה הוסיף נדבך חשוב: כוחה של לבנון, לדבריו, לא נמדד רק בכמות הנשק שבידי הצבא הרשמי, אלא ב"אחדותו ולכידותו". זו למעשה אמירה עקיפה אך ברורה נגד המשך קיומו של זרוע חמושה עצמאית בתוך המדינה, שפועלת לפי אג'נדה משלה ולא לפי החלטות ממשלתיות.
לצד המסר לחיזבאללה, סלאם לא שכח לכוון גם כלפי ישראל. הוא דרש נסיגת צה"ל משטחים בדרום לבנון ותבע להפסיק את התקיפות הישראליות בשטח המדינה. הדרישה הזו, שחוזרת שוב ושוב מפי בכירים לבנוניים, ממשיכה להתנגש עם העמדה הישראלית, שרואה בנוכחות הצבאית ובפעולות ההתרעה אמצעי הכרחי כל עוד חיזבאללה לא פורק את נשקו.
ראש הממשלה הבטיח כי ממשלתו תמשיך לפעול לגיוס תמיכה ערבית ובינלאומית שתסייע לחזק את יכולות הצבא הלבנוני. מדובר בקו מדיני עקבי שמנסה להציג את הצבא הרשמי כתחליף לגיטימי ואמין לחיזבאללה, במטרה למשוך משאבים ותמיכה שהיו מיועדים בעבר לארגון עצמו.
המסר של סלאם משתלב במדיניות שהממשלה שלו מקדמת כבר תקופה: האחריות על החלטות מלחמה ושלום צריכה להיות בידי מוסדות המדינה בלבד, לא בידי ארגון חמוש שפועל באופן עצמאי. זו בעצם הכרזת מלחמה פוליטית עדינה על עצם קיומו של הצבא המקביל שמנהל חיזבאללה, גם אם סלאם נמנע מלנקוב בשם הארגון במפורש בנאום עצמו.
ההדגשה החוזרת על "מדינה אחת" לא נולדה בוואקום. היא מגיעה על רקע לחץ מתמשך, גם פנימי וגם בינלאומי, על ביירות לפרק את נשקו של חיזבאללה ולבסס מחדש את מונופול הכוח בידי המדינה. ישראל, מצידה, ממשיכה לעקוב מקרוב אחרי כל הצהרה כזו, כשההבדל בין רטוריקה פוליטית לביצוע בפועל בשטח נותר בדיוק במקום שבו הוא היה גם קודם: על הנייר.
נותר לראות אם ההצהרה הנחרצת של סלאם תתורגם לצעדים ממשיים בשטח, או שתישאר עוד נאום בשרשרת ארוכה של הבטחות שלא הבשילו לכדי פירוק נשק בפועל.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה