המתיחות בין ישראל לטורקיה מגיעה לנקודת רתיחה, אבל השאלה אם היא תתפוצץ לכדי עימות ממשי מפצלת את המומחים בישראל. אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, קורא להירגע ולדבר. פרשנים אחרים מזהירים שהטלטלה רק בהתחלה.
נריה, שהתראיין הבוקר, אמר בבירור: ישראל וטורקיה אינן קרובות להתנגשות צבאית ישירה. "אנחנו לא מחפשים להתנגש עם הטורקים, עם הצבא הטורקי ודאי שלא", הצהיר, וקרא להימנע מהסלמה מיותרת שניתן לפתור בדרכי תיאום.
עם זאת, נריה לא מתעלם מהבעיה. הצבת מערכות טורקיות בסוריה שעלולות לפגוע בחופש הפעולה של חיל האוויר הישראלי היא, לדבריו, "סוגיה ביטחונית משמעותית" שאי אפשר להתעלם ממנה. אבל הפתרון, הוא מדגיש, לא חייב להיות צבאי.
"לפני שפועלים ומפעילים את החרב, צריך פשוט לשבת", אמר נריה. "אפשר לפתור את הבעיות על ידי זה שיושבים ומדברים, בצורה ישירה או באמצעות האמריקאים". הוא הפנה להיסטוריה: לדבריו, ישראל כבר עשתה מהלך דומה מול רוסיה בסוריה, כשהצליחה להגיע להבנות מסודרות שמנעו חיכוך מיותר בשמים הסוריים.
ההשוואה לרוסיה לא מקרית. ישראל ניהלה במשך שנים מנגנון תיאום עם מוסקבה כדי למנוע התנגשות בין מטוסי חיל האוויר לכוחות הרוסיים בסוריה. נריה מציע לאמץ מודל דומה מול אנקרה, כפתרון ריאלי שיחסוך משבר מיותר.
אלא שלא כולם רואים את התמונה באותה אופטימיות. ד"ר אדי כהן, פרשן לענייני ערבים, הזהיר בסוף השבוע כי בפני ישראל עומדים "ימים או חודשים מאוד מאתגרים" ביחסים עם נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן. לדבריו, לאחר היחלשותה של איראן, ישראל וטורקיה הפכו לשתי המעצמות המרכזיות במזרח התיכון, כשביניהן מתפתחת התנגשות אינטרסים גוברת.
כהן מצביע על כך שבעוד ישראל מקיימת ברית ושיתוף פעולה עם יוון וקפריסין, טורקיה פועלת במרץ להרחיב את השפעתה האזורית ובונה ציר משלה מול מדינות נוספות. לדבריו, שורש העימות נעוץ גם באידיאולוגיה של ארדואן, בזיקתו לתנועת האחים המוסלמים וביחסה של אנקרה לחמאס. מעמדה של טורקיה כחברה בנאט"ו, כך כהן, מעניק לה כוח מדיני משמעותי שמקשה על ישראל להתמודד מולה.
נקודה רגישה נוספת שמעלה כהן היא הזירה האמריקנית. לטענתו, ארדואן נהנה כיום מגיבוי מסוים מצד גורמים בממשל של הנשיא דונלד טראמפ, ולכן ישראל תידרש להשקיע מאמץ דיפלומטי מול וושינגטון כדי להבהיר את הסיכונים שהיא מזהה בהתבססות טורקית בסוריה. לפי כהן, האתגר המרכזי של ישראל בתקופה הקרובה יהיה כפול: למנוע התבססות עוינת בשטח הסורי, ובמקביל לפעול מול האמריקאים כדי לבלום מהלכים טורקיים שעלולים לפגוע באינטרסים הביטחוניים הישראליים.
שני הקולות, של נריה ושל כהן, לא סותרים זה את זה לגמרי אלא משלימים תמונה מורכבת. מצד אחד יש הכרה בכך שהמתח האזורי אמיתי ומעמיק, כשטורקיה מבססת נוכחות בסוריה שיכולה להגביל את חופש הפעולה הישראלי. מצד שני, יש מי שמאמין שהאמצעים המדיניים והתיאום, כפי שנעשה מול רוסיה בעבר, עדיין לא מוצו.
בינתיים אין סימנים לפריצת עימות צבאי בפועל, אך הזירה הדיפלומטית מול וושינגטון ואנקרה צפויה לעמוד במרכז תשומת הלב הישראלית בשבועות הקרובים. השאלה אם ישראל תבחר במסלול השיחה שמציע נריה, או תמצא עצמה נגררת לעימות אינטרסים חריף יותר כפי שמזהיר כהן, תלויה במידה רבה במה שיקרה בחדרים הסגורים בוושינגטון ובאנקרה, ופחות במה שנאמר בהצהרות הפומביות.
מומחים חלוקים בדעתם: האם ניתן למנוע התנגשות עם טורקיה בדרכי דיפלומטיה, או שהמתיחות בסוריה תוביל למשבר מעמיק יותר.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה