מכיר את זה שאתם עומדים מול ארון התבלינים, מסתכלים על עשרות הצנצנות, ובסוף שוב מוציאים שום, בצל ופפריקה? זה קרה גם למבשל חובב מארצות הברית שהחליט לספר על התסכול שלו ברשת. במשך שנה שלמה הוא מבשל בכל שבוע מתכון רציני של שעתיים-שלוש, אבל גילה שכל המנות שלו נופלות בעצם לשלוש קטגוריות בלבד.
הקטגוריה הראשונה, כפי שהוא מגדיר אותה, היא מה שהוא מכנה אמריקאי בסיסי, עם שום, בצל, פפריקה, פלפל קאיין ואגוז מוסקט. השנייה היא כל מה שקשור למטבח בהשראה הודית, עם ג'ינג'ר, הל, כוסברה ברשת וכורכום. השלישית היא הכיוון הצרפתי הקלאסי, עם רוזמרין, בצל, טימין ויין. הוא אוהב במיוחד טעמים שנוצרים מרדוקציות, אבל מרגיש שהוא תקוע באותן שלוש תבניות ומוכן לקנות כל תבלין שצריך כדי לצאת מזה.
נמאס לכם מאותם תבלינים? כך יוצאים מהשגרה במטבחהפוסט שלו קיבל תגובות רבות עם המלצות, ואם גם אתם מזהים את עצמכם בתיאור הזה, יש כמה כיוונים ברורים שכדאי לנסות. המטבח התאילנדי למשל בנוי על ציר טעמים שונה לגמרי: לימונית, גלנגל שדומה קצת לג'ינג'ר אבל חד יותר, עלי ליים, רוטב דגים וצ'ילי טרי. השילוב של חמוץ, מלוח, חריף ומתוק באותה מנה הוא משהו שלא קיים בשלוש הקטגוריות שהוזכרו, וזה מתחיל להיכנס גם לקטלוגים בישראל.
כיוון נוסף ומרתק הוא המטבח הצפון אפריקאי, ובמיוחד המרוקאי. כאן נכנסים לתמונה תערובת ראס אל חנות, קימל, קינמון, שזיפים מיובשים ולימון כבוש. השילוב של פירות יבשים עם בשר בתבשיל אחד, לצד תבלינים חמים אבל לא חריפים, יוצר טעם עמוק ומורכב שממש שונה מהצרפתי או מההודי. בישראל אפשר למצוא ראס אל חנות מוכן בחנויות תבלינים או בשוק, ולימון כבוש אפשר גם להכין בבית מראש.
מי שאוהב את הכיוון של רדוקציות ורוצה עוד עומק, כדאי שיכיר את המטבח הקוריאני. גוצ'וג'אנג, שהיא משחת פלפל חריפה ומותססת, יוצרת בסיס עשיר לרטבים ולתבשילים. בשילוב עם שום, שמן שומשום, רוטב סויה וסוכר חום מקבלים טעם שמתאזן בין חריף למתוק, ומאוד שונה מהתבלינים המוכרים. גם המטבח היפני שווה בדיקה, עם מיסו, מירין ודאשי שנותנים עומק אומאמי שקשה למצוא בכיוונים האחרים.
למי שרוצה משהו קרוב יותר לבית אבל עדיין חדש, המטבח הלבנטיני מציע פתרון מצוין. זעתר, סומק, טחינה גולמית והל ירוק יוצרים שילובים שמוכרים חלקית אבל עדיין לא נמצאים בשימוש קבוע אצל רוב המבשלים הביתיים. סומק במיוחד נותן חמיצות עדינה שיכולה להחליף לימון במנות מסוימות, וזה תבלין שקל למצוא בכל שוק בישראל.
כדאי גם להזכיר את המטבח האתיופי, שפחות מוכר אבל מציע פרופיל טעמים ייחודי לגמרי. תערובת ברברה, שמשלבת פלפל אדום חריף עם תבלינים חמים כמו קינמון וציפורן, יוצרת בסיס לתבשילים עמוקים ומורכבים. זה תבלין שקצת יותר קשה להשיג בישראל, אבל אפשר למצוא אותו בחנויות תבלינים מיוחדות או להזמין באינטרנט.
הכותב המקורי של הפוסט חזר אחרי כמה שעות והודה שהוא הופתע מכמות התגובות שקיבל. הוא כתב שהוא כבר מכין רשימה ארוכה בקובץ טקסט, ומתכנן לחקור מתכונים חדשים על סמך כל ההמלצות. זה בעצם הטיפ הכי טוב שאפשר לקחת מהסיפור הזה: לא צריך לקנות את כל התבלינים בבת אחת. עדיף לבחור כיוון אחד, לקנות שלושה או ארבעה תבלינים שמתאימים לו, ולנסות מתכון אחד שמבוסס עליהם. אחרי שמצליחים במנה אחת, קל הרבה יותר להמשיך ולהרחיב.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה