משפט הרצח הוכרע: חבר המושבעים הרשיע את רוצחו של טופאק שאקור

חבר מושבעים בלאס וגאס הרשיע את דוויין "קיפי די" דייוויס (63) ברצח הראפר האגדי טופאק שאקור, שנרצח בשנת 1996. מדובר בהרשעה הראשונה והיחידה בתיק שריתק מעריצי היפ הופ וחוקרי פשע במשך כמעט שלושה עשורים.

חבר המושבעים, שכלל 16 חברים ובהם ארבעה ממלאי מקום, נדרש לשלוש שעות בלבד כדי להגיע להכרעה. זאת לאחר משפט שנמשך שבועות ארוכים, ובמהלכו נשמעו תשעה ימי דיונים ועדויות מ-24 עדי תביעה ושלושה עדי הגנה.

דייוויס הורשע בסעיף של רצח באמצעות נשק קטלני, מתוך כוונה לקדם ולסייע לכנופיית פשע. הוא צפוי כעת לעונש אפשרי של מאסר עולם.

לפי כתב האישום, טופאק שאקור ומייסד חברת התקליטים "Death Row", מריון "שוג" נייט, הכו קודם לכן את אחיינו של דייוויס, אורלנדו "בייבי ליין" אנדרסון. בתגובה, לטענת התביעה, החליט דייוויס לנקום, השיג אקדח ויצא "למסע ציד" אחר השניים. התובע הראשי, בינו פאלאל, טען בטיעוני הסיכום כי מדובר היה בפעולה מתוכננת ולא בתגובה רגעית. "זו תוכנית, לא דחף רגעי", אמר פאלאל למושבעים, והוסיף כי הקבוצה חיפשה את שאקור ברחובות באופן יזום, וכשזיהתה אותו, הרכב ביצע פניית פרסה כדי להיצמד אליו.

התביעה הבהירה כי לא הייתה חובה להוכיח שדייוויס עצמו לחץ על ההדק. על פי החוק במדינת נבאדה, אדם המסייע לאחר לבצע רצח או מורה על כך, נושא באחריות פלילית מלאה. "השאלה מי ירה היא לא העניין כאן", אמר פאלאל, וטען כי דייוויס אחראי משום שסיפק את הנשק ונתן את ההוראה לתקוף.

האתגר המרכזי שעמד בפני התביעה היה היעדר מוחלט של ראיות פיזיות. סנגורו של דייוויס, מייקל סנפט, אתגר את המושבעים למצוא ולו בדל ראיה, בין אם צילומי אבטחה, איכון טלפון סלולרי או כל ממצא אחר, שממקם את מרשו בלאס וגאס או בתוך הקאדילק הלבנה באותו הלילה, מלבד הצהרותיו של דייוויס עצמו. "אין להם שום דבר בתיק הזה שאומר שהאיש הזה היה כאן ב-7 בספטמבר 1996", טען סנפט מול המושבעים.

אלא שהראיה המרכזית של התביעה הייתה בסופו של דבר המילים של דייוויס עצמו. במשך שנים איש לא הואשם ברצח, עד שדייוויס החל להתראיין בפומבי ולהתגאות במעורבותו באירוע. בשנת 2019 הוא אף פרסם ספר זיכרונות בשם "אגדת רחוב קומפטון", ובו תיאר כיצד ישב בקאדילק והעביר את האקדח לאנשים שישבו במושב האחורי. התביעה הציגה למושבעים קטע וידאו שבו דייוויס קורא לציבור לרכוש את הספר כדי לגלות את "האמת האמיתית".

ההגנה ניסתה לטעון כי דייוויס בדה את הסיפורים רק כדי למכור ספרים ולהרוויח כסף, והצביעה על הצהרת פטור מאחריות בספר שלפיה חלק מהעובדות שונו. אך התובע דחה את הטענה מכל וכל. "זה דבר שונה לחלוטין להרוויח כסף מרצח, וזה בדיוק מה שמר דייוויס עושה", אמר פאלאל, והוסיף כי למרות שגרסאותיו של דייוויס השתנו עם השנים, "עובדות היסוד נותרו בעינן: הוא מיקם את עצמו שוב ושוב בתוך הקאדילק שממנה נורו היריות".

הרצח ב-1996 היה נקודת שיא ביריבות עקובה מדם בין כנופיות: "סאות' סייד קומפטון קריפס", שאליה השתייך דייוויס, מול "מוב פירו", הכנופיה שזוהתה עם פמלייתו של שאקור. היריבות הזו הייתה שזורה גם במלחמה בין חברות התקליטים "Bad Boy Records" ו"Death Row Records". שאקור נורה בעת שעצר ברמזור אדום בלאס וגאס, כשקאדילק לבנה נצמדה לרכבו, ומת מפצעיו כעבור שישה ימים. שוג נייט, שישב לצדו, שרד את הירי.

מתוך ארבעת הגברים שלפי התביעה ישבו באותה קאדילק לבנה בליל הרצח, דייוויס הוא היחיד שעדיין בין החיים. גם האדם שלפי התביעה סיפק לדייוויס את האקדח המקורי כבר אינו בין החיים. גזר הדין בתיק צפוי להינתן בהמשך, ודייוויס עומד בפני האפשרות למאסר עולם בכלא.