מגן אכילס: התוכנית של ישראל להקדים את טורקיה במזרח התיכון

המזרח התיכון עובר בימים אלה שינוי מבני עמוק, וגורמים ביטחוניים בישראל עוקבים אחריו בדריכות. אלוף משנה במיל' אמיר נוי פרסם ניתוח אסטרטגי שמזהיר מפני היווצרות גוש אזורי חדש בהובלת טורקיה, שכולל גם את סעודיה ואת פקיסטן. במקביל, לדבריו, ישראל בונה ציר נגדי משלה מול יוון וקפריסין, אך צריכה להאיץ מאוד את הקצב.

לפי הניתוח, השאלה המרכזית באזור כבר לא נוגעת למי חזקה יותר מבחינה צבאית טהורה. השאלה היא מי תדע לחבר סביבה יותר מדינות, אינטרסים כלכליים ושיתופי פעולה טכנולוגיים. מדינות מבינות שהעוצמה שלהן נמדדת גם במספר המדינות שתלויות בהן, ולא רק בכמות הטנקים והמטוסים שברשותן.

אחד הביטויים המעשיים לכך הוא עסקת "מגן אכילס", שבמסגרתה ישראל מייצאת ליוון מערכת הגנה אווירית שנבחנה בפועל בתנאי מלחמה אמיתיים. לפי נוי, מדובר בהרבה יותר מעסקת נשק רגילה. מדובר בהוכחה שהיתרון הטכנולוגי והביטחוני של ישראל יכול לשמש מנוף לבניית מערכת יחסים אסטרטגית ארוכת טווח.

יוון, מצידה, לא מסתפקת ברכישת המערכת הישראלית. המדינה מצטיידת במטוסי F-35, משדרגת את צי ה-F-16 הקיים, מפעילה מטוסי ראפאל צרפתיים, ומרחיבה משמעותית את יכולותיה הימיות והאוויריות. השילוב בין כל המרכיבים האלה הופך את יוון לכוח צבאי משמעותי הרבה יותר במזרח הים התיכון, במקום שהיה עד לא מזמן שקט יחסית.

מנגד, טורקיה ממשיכה לבנות את כוחה בקצב מהיר. אנקרה לא מסתפקת בעוצמה הצבאית הגדולה שכבר יש לה בתוך גבולותיה. המדינה משקיעה בתעשייה ביטחונית עצמאית, מפתחת כלי טיס בלתי מאוישים, טילים וכלי שיט מתקדמים, ומרחיבה את השפעתה בסוריה ובאזורים נוספים. לפי הניתוח, הכוח הטורקי לא מסתכם בצבא בלבד. הנשיא ארדואן שואף לבנות סביב מדינתו מרחב השפעה שמשלב עוצמה צבאית, כלכלית, סחר, אנרגיה, תשתיות והשפעה דתית ואידיאולוגית.

ההתקרבות בין טורקיה, סעודיה ופקיסטן, כך לפי הניתוח, יוצרת פוטנציאל אזורי משמעותי גם אם האינטרסים של שלוש המדינות לא חופפים לגמרי. טורקיה מביאה לשולחן כוח צבאי ותעשייה ביטחונית, סעודיה מביאה הון ומשקל כלכלי עצום בזכות משאבי האנרגיה, ופקיסטן מביאה ניסיון אסטרטגי ועומק גאוגרפי. לדברי נוי, ישראל לא יכולה להסתכל על התהליך הזה מהצד ולחכות.

הפתרון המוצע הוא הרחבת הציר הקיים בין ישראל, יוון וקפריסין, שכבר חולק אינטרסים משותפים בתחומי הביטחון, האנרגיה, חופש השיט והטכנולוגיה. הניתוח קורא להוסיף לרשימה את בולגריה ורומניה, שתי מדינות נאט"ו שנמצאות במרחב הסמוך לטורקיה ומחזיקות אינטרסים משמעותיים בביטחון הים השחור ובאנרגיה. גם ארמניה מוזכרת כמדינה שראוי לבחון שיתוף פעולה איתה, למרות המורכבות הרגישה יחסית לגביה, וכך גם מולדובה ומדינות נוספות באזור הבלקן.

לפי הניתוח, שהוגש כנייר עבודה לראש הממשלה כבר בפברואר השנה, ישראל צריכה להתייחס לים התיכון לא כאל גבול מערבי גיאוגרפי אלא כאל מרחב אסטרטגי מלא. ההצעה כוללת הקמת מכוני מחקר משותפים בתחומי רפואה, מחלות נדירות וביוטכנולוגיה, שיתופי פעולה בחקלאות ימית ופיתוח מזון, וכן שיתופים בסייבר ובבינה מלאכותית. לצד אלה, נוי מציע לבנות הסכמי סחר, להפחית חסמי מכס וליצור שרשראות אספקה משותפות בין המדינות השותפות.

בנוגע ליחסים מול אנקרה עצמה, הניתוח מדגיש שישראל לא צריכה לחפש עימות עם טורקיה, אלא להבהיר לה בבירור שהיא אינה לבדה בזירה, וגם ישראל אינה לבדה. אם טורקיה מבקשת להשתמש בכוחה כדי לכפות את עצמה על מדינות אחרות באמצעות כוח צבאי, כסף או אידיאולוגיה, לדברי נוי, המהלך הזה יזכה לתגובה. לא בהכרח תגובה צבאית, אלא תגובה אסטרטגית: עוד שותפות לישראל, עוד הסכם כלכלי, עוד פרויקט טכנולוגי ועוד מדינה שמגלה אינטרס עמוק בקשר עם ירושלים.

בהמשך לתפיסה הזו, ישראל צפויה להמשיך לקדם את ההרחבה של הציר עם יוון וקפריסין, תוך בחינת שיתופי פעולה נוספים באגן הים התיכון, בבלקן ובאזור הים השחור. מעריב מדגישה כי מדובר בשינוי תפיסתי בסיסי: לא עוד ישראל כאי בודד של כוח צבאי, אלא ישראל כמרכז של רשת אינטרסים אזורית רחבה, מול גוש מתעצם בהובלת טורקיה.