עם פאה ושפם: הפגישה החשאית של פרס ומלך ירדן נחשפת

עשור אחרי מותו של שמעון פרס, מתגלה סיפור מרתק שהוסתר מעיני הציבור במשך יותר משלושים שנה. ארכיון מרכז פרס לשלום ולחדשנות חושף היום קטעים מפרוטוקול פגישה חשאית, דרמטית במיוחד, שקיים פרס כשר החוץ עם מלך ירדן חוסיין בנובמבר 1993. הפגישה הסודית הזו היא שסללה בפועל את הדרך להסכם השלום ההיסטורי בין ישראל לירדן.

הפרטים שנחשפים מדהימים ברמת החשאיות שאפיינה את המפגש. פרס, אז שר החוץ ובן כמעט שבעים, לא הגיע לארמון המלכותי ברבת עמון כפי שהוא. הוא חבש שפם מלאכותי ופאת שיער שלא היו שלו, כדי שאיש לא יזהה את שר החוץ הישראלי חוצה את גשר אלנבי. יחד עם מנהל לשכתו ובליווי המשנה לראש המוסד, פרס עבר את הגשר רגלית, ובצד הירדני כבר חיכתה לו מכונית שנהג בה איש הלשכה הפרטית של המלך עצמו.

הרקע לפגישה החל כשבוע קודם לכן. ב-26 באוקטובר 1993 הגיע לישראל מסר מבית המלוכה הירדני, ובו ביקש המלך חוסיין להיפגש עם פרס באופן אישי. חוסיין, כך עולה מהמסמכים, ראה בפרס דמות בעלת חשיבה יצירתית שיכולה להוביל את התהליך המדיני מהצד הישראלי. בין השניים כבר הייתה היכרות קודמת מימי הסכם לונדון ב-1987, כאשר פרס ניסה לגבש הסכם כולל עם ירדן והפלסטינים, ניסיון שלא צלח אז אך הניח את היסודות למה שקרה שש שנים אחר כך.

הרגע המטלטל ביותר בפרוטוקול הוא כשהמלך חוסיין חושף בפני פרס את הפחד האישי שהניע אותו לרוץ לקראת הסכם השלום. "ב-1951 היה אירוע טראגי, רצח אבי", אמר חוסיין לפרס, בהתייחסו לרצח סבו המלך עבדאללה הראשון. "אני רוצה להוריש לעתיד, לאחי חסן ולכל הממשל, את הטוב ביותר האפשרי. אולי נותרו לי רק שנה-שנתיים, אשים הכול על כף המאזניים". המלך המשיך ותיאר את תחושת הדחיפות שלו במטאפורה חדה: "ההיסטוריה משולה לסוס דוהר, או שתעלה עליה או שתרד והסוס ימשיך לדהור בלעדיך. אין לנו הרבה זמן".

מול הפחד הזה, פרס הציג בפגישה תוכנית שאפתנית לשיתוף פעולה כלכלי בין המדינות. הוא דיבר על תשתית אזורית מודרנית שתכלול נמלים, שדות תעופה, נמלי ים וכבישים משותפים, חזון שהיה אמור להפוך את שלום הנייר להסכם שמניב תועלת ממשית לאזרחי שתי המדינות. "יש כיום תמיכה אדירה בדעת הקהל בהסכם השלום", אמר פרס למלך. "נקעה נפשם של הצעירים ממלחמות, מעוני ומהיעדר חופש".

חוסיין הגיב לחזון הכלכלי בהתלהבות ניכרת, אך שילב זאת שוב בתחושת הדחיפות שלו. "יש לנו הרבה חלומות ותקוות לעתיד", אמר. "אני שותף למחויבות שיהיה שינוי וכי לדורות הצעירים תהיה הזדמנות לחיות עם תחושה של ביטחון, שהוא שלום". ובהמשך הוסיף משפט שמסכם את כל רוח הפגישה: "כאשר הפערים יצטמצמו, יימוגו הפחדים, התקוות יגברו למען כל ילדי אברהם, והגיע הזמן שכך יקרה".

עוד באותו לילה, בתום הפגישה שהתנהלה בחשאיות מוחלטת, חתמו פרס וחוסיין בראשי תיבות על מסמך הבנות בלתי רשמי. פרס הדגיש בפני המלך שהוא פועל "יד ביד" עם ראש הממשלה יצחק רבין, וכי השניים "מנסים למשוך את עגלת השלום יחד". המסמך שגובש באותו לילה הועבר בהמשך לעיונו של רבין, ושימש בסיס למגעים שנמשכו כל השנה שאחר כך. בתום הפגישה גם העניק המלך לפרס תצלום אישי שלו עם הקדשה חמה, והשניים אף הצטלמו יחד במצלמת פולארויד.

כשנה בלבד לאחר הפגישה הסודית, באוקטובר 1994, נחתם רשמית בערבה הסכם השלום בין ישראל לירדן, בטקס פומבי שכלל את חוסיין, רבין ופרס יחד. מאותו רגע נפתחו הגבולות, וישראלים יכלו לראשונה לבקר בגלוי בפטרה ואפילו ברבת עמון, במרחק של כחמישים קילומטרים בלבד מהגבול.

חמי פרס, בנו של הנשיא לשעבר ויושב ראש מרכז פרס לשלום ולחדשנות, התייחס לחשיפת המסמכים ואמר כי "קשה שלא להתרגש כשקוראים את המסמכים מאותה פגישה היסטורית של פרס ומלך ירדן. הפגישה החשאית ביטאה את תפיסת עולמו של פרס, איש חזון שמאמין ביכולתנו לשנות מציאות". אפרת דובדבני, מנכ"לית המרכז, הוסיפה כי מדובר ב"זכות גדולה וחובה מוסרית להקשיב לצוואת השלום של שני מנהיגים גדולים, שמעון פרס והמלך חוסיין", והדגישה שההסכם קודם בסופו של דבר בהובלת רבין וראש המוסד אפרים הלוי.

שלושים ושתיים שנה אחרי הפגישה החשאית, והמסמכים שנחשפים היום מציבים תזכורת נדירה לרגע שבו שני מנהיגים ישבו לבד בחדר, בלי מצלמות ובלי יחצנים, וניסו לנחש כמה זמן נותר לעולם לפני שההזדמנות תיעלם. חוסיין נפטר ב-1999, פחות מחמש שנים אחרי שהזהיר שאולי נותרו לו רק שנה־שנתיים. פרס עצמו הלך לעולמו ב-2016, ומאז מרכז השלום שנושא את שמו ממשיך לחשוף שכבות נוספות מהארכיון הפרטי שלו.