המשטר באיראן מתפורר לא מבחוץ, אלא מבפנים. בעוד הצבא ממשיך להצהיר על ניצחונות דמיוניים, בכירים בצמרת הפוליטית בטהראן מודים במרומז במה שהמשטר מסרב להכיר בו בפומבי: הכלכלה קורסת, המטבע מתרסק, והעם האיראני כבר לא מסוגל לשלם את מחיר המלחמה.
נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ שיתף אתמול (שני) בחשבון הרשת החברתית שלו קישור לכתבה שפורסמה ב"וול סטריט ג'ורנל", ולפיה בכירים בהנהגה האיראנית קוראים לסיים את המלחמה ולהפנות את כל תשומת הלב לשיקום הכלכלה ההרוסה. טראמפ הסתפק בשיתוף הקישור, בלי לצרף מילה משלו, מהלך שנתפס כרמז מחושב לכך שהלחץ האמריקאי על טהראן משיג תוצאות.
במרכז הדיווח עומדים שני שמות: נשיא איראן מסעוד פזשכיאן, ויו"ר הפרלמנט מוחמד באקר קאליבאף. שניהם השמיעו בשבוע האחרון מסרים שמנוגדים בעליל לקו הנוקשה שמנסים להציג גורמי הביטחון והצבא במשטר. פזשכיאן, שלא חסך במילים, אמר ביום שישי לפי כלי תקשורת איראניים כי "המלחמה חייבת להסתיים בשלב מסוים". הוא אף הציע לארוז את הכניעה כהישג תדמיתי: "עדיף שנפגין היום את כוחנו ואת כבודנו ונאמר לעולם שניצחנו ושאנחנו מסיימים את המלחמה", אמר.
קאליבאף, שנחשב זהיר יותר מבחינה פוליטית, בחר במילים מדודות אך לא פחות מטלטלות. לדבריו, אין לכוח הצבאי כל ערך אם המדינה קורסת כלכלית: "לא משנה כמה כוח צבאי יש לנו, אם העם שלנו מתקשה והמדינה סובלת מהיעדר זרימת כספים וצמיחה כלכלית, לא נשיג התקדמות". הוא הוסיף משפט שנשמע כמעט כווידוי: "כמי שחווה מלחמה, אנחנו מבינים את ערכו האמיתי של השלום".
הקריאות החריגות הללו לא מגיעות בחלל ריק. המסלול הדיפלומטי בין וושינגטון לטהראן תקוע כבר חודשים, וממשל טראמפ ממשיך להדק את החגורה סביב איראן באמצעות סנקציות כלכליות ומצור ימי חונק על נמלי המדינה. השילוב הקטלני בין הנזק הצבאי לבין הלחץ הכלכלי, כך עולה מהדיווחים, החריף משבר שכבר היכה בכלכלה האיראנית עוד לפני המלחמה: המטבע המקומי נחלש עוד יותר, והאזרחים הפשוטים מתקשים לממן אפילו הוצאות יומיום בסיסיות.
למרות ההצהרות הדרמטיות של פזשכיאן וקאליבאף, לא ברור בכלל אם נוצרו התנאים לחזרה אמיתית למשא ומתן. מזכר ההבנות שנחתם ביוני, בניסיון להביא לסיום הלחימה, קרס לחלוטין על רקע ניסיונות איראן להסדיר לבדה את התנועה במצר הורמוז, אחד מצירי הסחר האסטרטגיים החשובים בעולם. גם סבב שיחות נוסף שנערך בתחילת אוגוסט הגיע למבוי סתום, אחרי שוושינגטון סירבה בתוקף להסכם שלא יבטיח מעבר חופשי וללא הפרעה במצר.
טראמפ עצמו, בהתבטאות קודמת מיום שישי, תיאר את המצב במילים חדות: האיראנים "היו שמחים לעשות עסקה, אבל הם לא מוכנים לעשות את העסקה הנכונה". זו למעשה התמצית של המשבר: המשטר באיראן מבין שהוא הפסיד, אבל עדיין לא מוכן לשלם את המחיר המדיני שיידרש ממנו כדי לצאת מהמלחמה בכבוד.
עיתונאי סעודי בכיר, עבד אלרחמן אל-ראשד, ניתח בטור פרשני את מה שהוא מכנה האשליה האסטרטגית של איראן. לדבריו, לא ישראל ולא ארצות הברית הן האויב האמיתי של המשטר, אלא תפיסת העולם המעוותת של ההנהגה עצמה, שבנתה עשרות שנים פרויקט צבאי אובססיבי מתוך אמונה שהכוח הצבאי הוא "הנשק האולטימטיבי". לדבריו, המלחמה חשפה את החולשה האמיתית של איראן: המרחב האווירי שלה נפרץ, ההגנות שלה נשחקו, והיא כיום חסרת יכולת אמיתית לפגוע במי שאינו שכנותיה החלשות. במקום לשנות מדיניות, טוען אל-ראשד, המשטר פשוט שינה הגדרות: הישרדות הפכה, בפי דובריו, לניצחון.
עם זאת, גורמים מקצועיים מזהירים כי גם אם המשטר יכריז על "ניצחון" ויבקש לסיים את הלחימה, האיום הגרעיני לא נעלם. לפי הערכות, גם לאחר ההצלחות המבצעיות של ישראל וארצות הברית נגד תשתיות הגרעין האיראניות, עדיין נותרו בידי טהראן צנטריפוגות, מלאי אורניום מועשר שקשה להגיע אליו, וניסיונות מתמשכים לשקם קבוצות נשק שעלולות לשמר איום גרעיני עתידי. במקביל, בתוך איראן עצמה מתחולל מאבק סמוי בין מתונים שדוחפים לסיום המלחמה מחשש להתפוררות המשטר, לבין גורמים קשוחים שממשיכים להציב דרישות נוקשות כתנאי לפתיחה מחודשת של מצר הורמוז.
בשלב זה, איש אינו יכול לומר בוודאות אם קריאות ההרגעה של פזשכיאן וקאליבאף ישפיעו בפועל על מדיניות המשטר, או שמדובר בעוד ניסיון ספין להציג כניעה כלכלית ככורח אסטרטגי. מה שברור הוא שוושינגטון לא מתכוונת להקל בלחץ, וכי המערכה הבאה על עתידה של איראן תתנהל לא רק בשדה הקרב, אלא בעיקר סביב שולחנות המט"ח ובבנקים המרכזיים.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה