מחקר בינלאומי חדש מצא כי צאצאיהם של אנשים שהגיעו לגיל מאה חיים זמן רב יותר מבני גילם, ואף מפתחים מחלות אופייניות להזדקנות בשלב מאוחר יותר בחייהם. הממצאים, שפורסמו בכתב העת "JAMA Network Open", מבוססים על ניתוח משותף של שלוש קבוצות מחקר עצמאיות בארצות הברית ובבריטניה, וכוללים בסך הכול 4,030 משתתפים.
המחקר בחן שתי קבוצות אוכלוסייה: אנשים שלפחות אחד מהוריהם חי עד גיל מאה או יותר, לעומת קבוצת ביקורת שהוריה חיו עד גיל 85 לכל היותר, או בני זוג של צאצאי בני מאה. בסך הכול נכללו במחקר 2,319 צאצאים של בני מאה, שהושוו ל-2,703 משתתפים בקבוצת הביקורת. תקופות המעקב אחר המשתתפים נעו בין 16 שנים בשניים מהמחקרים לבין 29 שנים במחקר השלישי, שנערך באוניברסיטת בוסטון.
הניתוח המשולב של שלוש הקבוצות העלה כי צאצאי בני מאה נמצאים בסיכון נמוך ב-42% למוות מכל סיבה, בהשוואה לאנשים שהוריהם לא הגיעו לגיל מופלג. הסיכון למחלות לב וכלי דם היה נמוך אצלם ב-33%, והסיכון ליתר לחץ דם נמוך ב-32%. הנתונים חושבו באמצעות יחסי סיכון של 0.58, 0.67 ו-0.68 בהתאמה עבור שלוש התוצאות.
מעבר לירידה בשיעורי התחלואה, המחקר הראה גם דחייה משמעותית בגיל הופעתן של המחלות. גיל המוות אצל צאצאי בני מאה נדחה בממוצע ב-3.12 שנים לעומת קבוצת הביקורת, ואילו הופעת יתר לחץ הדם נדחתה בממוצע ב-5.21 שנים. החוקרים מציינים כי מדובר בהבדל מהותי בין תוחלת חיים ארוכה לבין תוחלת בריאות ארוכה: כאשר מחלה כרונית מופיעה שנים רבות יותר מאוחר, חלק גדול יותר מחיי האדם עובר ללא נוכחותה.
עם זאת, לא בכל התחומים נמצא יתרון עקבי. בסרטן לא נמצא הבדל מובהק בסיכון בין צאצאי בני מאה לקבוצת הביקורת. גם לגבי שבץ מוחי התוצאות לא היו אחידות: הפחתה בסיכון נצפתה בשניים משלושת המחקרים בלבד, ולא ניתן היה לקבוע ממצא עקבי בכל הקבוצות. משמעות הדבר היא שהמחקר אינו מצביע על הגנה כוללת מפני כלל מחלות ההזדקנות, אלא על יתרון ממוקד בעיקר בתמותה, במחלות לב ובלחץ דם.
אחת הקבוצות שנבדקו במחקר, הידועה בשם "LonGenity" ופועלת מאז שנת 2008 באזור ניו יורק, גייסה אך ורק יהודים אשכנזים בני 65 ומעלה, ומתמקדת בבחינת אריכות ימים במשפחות. פרופסור ניר ברזילי, ממכללת אלברט איינשטיין לרפואה, מהחוקרים הבולטים בעולם בתחום הביולוגיה של ההזדקנות, מעורב במחקר זה מזה שנים. בניתוח הנוכחי נכללו במסגרת קבוצה זו 245 צאצאי בני מאה ו-235 משתתפי ביקורת.
החוקרים ביצעו התאמות סטטיסטיות למשתנים כמו עישון, צריכת אלכוהול, פעילות גופנית, תזונה, השכלה ומצב סוציו-אקונומי, במטרה לבודד את ההשפעה התורשתית מהשפעת אורח החיים המשותף למשפחה. במרבית הניתוחים, ההבדלים בסיכון לתמותה ולמחלות נותרו יציבים גם לאחר השקלול, מה שמחזק את האפשרות כי מדובר ביתרון ביולוגי ולא רק בהרגלי חיים משותפים. עם זאת, החוקרים מדגישים כי לא ניתן לבטל לחלוטין גורמים מערפלים, בפרט משום שחלק מהמידע על אורח החיים נאסף באמצעות דיווח עצמי, וללא נתונים מלאים על חשיפות בילדות.
המחקר אינו מזהה גן ספציפי האחראי לתופעה, ואינו קובע מהו החלק היחסי של הגנטיקה לעומת הסביבה בהשפעה שנמצאה. פרופסור מילמן, אחת החוקרות המעורבות בפרויקט, ציינה כי בשלב זה אין באפשרות החוקרים להצביע על מנגנון ביולוגי מסוים המסביר את התוצאות. החוקרים מעריכים כי מסלולים הקשורים למטבוליזם, לדלקת ולוויסות לחץ הדם, שכבר זוהו במחקרים קודמים כחריגים במשפחות מאריכות ימים, עשויים להסביר את היעדר ההגנה מפני סרטן, מחלה המערבת מנגנונים ביולוגיים מגוונים בהרבה.
המחקר, שכותרתו "אריכות ימים חריגה של ההורים והופעת תחלואה ותמותה בקבוצות מחקר שונות", נערך על ידי אריק ריד, מתיו וויסוצקי, מאיה גל, ניר ברזילי ועמיתיהם, ונתמך במענקי מחקר של מכוני הבריאות הלאומיים בארצות הברית. החוקרים מציינים כי המשך המחקר בתחום עשוי לסייע באיתור מנגנונים ביולוגיים הניתנים לחיקוי טיפולי, במטרה להאריך לא רק את משך החיים אלא גם את התקופה שבה אדם נותר נקי ממחלות כרוניות משמעותיות.
מחקר בשלוש קבוצות עצמאיות מצא כי צאצאי בני מאה נהנים מסיכון מופחת למוות ולמחלות לב, ומחזק את הטענה כי לגורמים תורשתיים תפקיד באריכות ימים.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה