בית המשפט המחוזי בבאר שבע החמיר הבוקר (חמישי) את עונשו של גיא חדד, בן 44, שגנב חמישה כלי רכב מקיבוץ בארי בימים שאחרי מתקפת 7 באוקטובר. השופטים גזרו עליו שבע שנים וחצי מאסר, לעומת חמש שנים וחצי שנקבעו לו בערכאה הראשונה. פרקליטות מחוז דרום היא שהגישה את הערעור שהוביל להחמרה.
חדד, בעל חברת גרירה מראשון לציון, הגיע לאחר הטבח למרכז מתנדבים שהוקם באזור העוטף במטרה לסייע לחיילים ולניצולים במשימות לוגיסטיות. במקום זאת, לפי גזר הדין, הוא הפך את המקום לבסיס פעולה עבור מזימה פלילית. חדד הורה לנהג הגרר ישראל עמרם, שעבד עמו, לצאת לשטח קיבוץ בארי ולאתר רכבים שניתן לגנוב, להעמיסם על הגרר ולהעביר אותם לחניון החברה שלו. משם תוכנן למכור את הרכבים בשטחי הרשות הפלסטינית.
בין הרכבים שנגנבו היה גם רכבו של שורד השבי אלי שרעבי, שגילה על הגניבה רק כאשר חזר משבי חמאס. חלק מהרכבים האחרים היו בבעלות ניצולי הטבח, אנשים שאיבדו את בתיהם ואת יקיריהם באותם ימים ולא נכחו במקום כדי לשמור על רכושם.
בית משפט השלום, שדן בתחילה בתיק, קבע כי חדד הורשע בקשירת קשר לביצוע פשע ובחמש עבירות של גניבת רכב בצוותא. בגזר הדין הראשוני נכתב כי "בעוד רוח התנדבות, אחדות וסולידריות אחזה באזרחי המדינה, בחר הנאשם ללכת בדרך אחרת לאחר שזיהה את הכאוס הלאומי כהזדמנות עסקית צינית, במסגרתה שלח יד אל רכושם של אלו אשר איבדו את עולמם ולא היו שם בכדי לשמור על רכושם". עם זאת, בית משפט השלום הסתפק בעונש של חמש שנים וחצי מאסר בלבד.
פרקליטות מחוז דרום, באמצעות עורכות הדין תהילה גלנטה ומורן אברג'יל, טענה בערעור כי העונש שנגזר במקור לא היה מספק. "העונש אינו משקף את סלידת הציבור ממעשיו ואת הגינוי הערכי והכתם המוסרי הטבוע בהם", נכתב בערעור. בפרקליטות אף טענו כי היה מקום לגזור על חדד עד 12 שנות מאסר, והגדירו אותו כ"אויב מבית" שהגיע למרכז המתנדבים, רכש את אמון אנשי המפתח במקום, וניצל את שותפו לעבודה ואף מתנדבים תמימים וטובי לב כדי לממש את המזימה שלו.
שופטי בית המשפט המחוזי, בראשות השופטת גילת שלו ולצדה השופטים איתי ברסלר-גונן ופאני גילת כהן, קיבלו את הערעור והחמירו את העונש בשנתיים. בהחלטתם כתבו השופטים: "ימים ספורים לאחר מאורעות 7 באוקטובר, כשכל המדינה מוכה בהלם, באבל ובטראומה, בעת שמתקיים גיוס מאסיבי לצבא על סף כניסה קרקעית לרצועת עזה, והתגייסות אזרחית נרחבת, החליט חדד להגות תכנית בלתי נתפסת של עשיית עושר על חשבון תושבי העוטף, שחלקם נרצחו באכזריות, חלקם נחטפו וחלקם נותרו חבולים בנפשם ונאלצו להתפנות מבתיהם ולהותיר את רכושם מאחור, כאשר חדד לא בחן ולא התעניין בזהות קורבנותיו".
השופטים הוסיפו כי "חדד ביצע עבירות רכוש בתקופה בלתי נתפסת, תוך ניצול הכאוס ששרר במדינה, לרבות בגופי הביטחון". דברים אלה חזרו למעשה על הקביעות שנכתבו כבר בערכאה הראשונה, שם נקבע כי חדד "פגע קשות ברוח ההתנדבות, בערבות ההדדית וברגשות הציבור בשעת חירום לאומית", וכי "הוכתמו מעשיו גם בכתם מוסרי עמוק". הפער בין הקביעות המחמירות לבין העונש הראשוני שנגזר הוא שהוביל את הפרקליטות להגיש את הערעור.
התיק נגד חדד מצטרף לשורת מקרים שנחשפו בחודשים שאחרי הטבח, בהם אנשים ניסו לנצל את הכאוס והמצוקה של אותם ימים לטובת רווח כלכלי אישי. גזר הדין המחמיר שנגזר עליו מהווה תקדים מבחינת רמת החמרה כלפי מי שפעל תחת מעטה של התנדבות בעת מלחמה.
בכתב אישום נפרד נגד עמרם, נהג הגרר שביצע את הגניבות בפועל לפי הוראתו של חדד, לא נמסר עדכון נוסף בעניין גזר דינו.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה