עולם הקולנוע והטלוויזיה בישראל נפרד היום מאחת הדמויות הבולטות שעיצבו אותו. הבמאי והתסריטאי יעקב, ינקול, גולדווסר הלך לעולמו בגיל 76, אחרי יותר מארבעה עשורים שבהם חתם על חלק מהסרטים והסדרות שהכי אהבנו כאן.
מי שגדל בישראל בטח נתקל בסרט או שניים שלו בלי לדעת בכלל מי עמד מאחוריהם. גולדווסר נולד ב-1950 בתל אביב להורים שעלו מפולין, ואת דרכו בקולנוע התחיל כבר בגיל 15, כשיצר סרטים קצרים עם חברו יקי יושע. הוא לא למד קולנוע במסגרת מסודרת, אלא פשוט צלל לתוך העניין: היה עורך שותף, עבד כמקליט קול, התמחה באפקטים קוליים, וכן, במשך שנים אף היה במאי פרסומות כדי לפרנס את המשפחה.
הפריצה הגדולה הראשונה שלו כבמאי הגיעה ב-1982 עם "מתחת לאף", שאותו כתב עם התסריטאי חיים מרין, קצין משטרה לשעבר שהפך לשותפו הקבוע לשנים ארוכות. הסרט, בכיכובם של אורי גבריאל ומשה איבגי, התבסס על פריצה אמיתית לכספת במטה הארצי של המשטרה. הוא לא החזיר את ההשקעה בקופות, אבל בדרך משונה זו, בזכות הווידאו והקלטות הפיראטיות, הפך עם השנים לסרט פולחן ממש. ב-1983 גם קטף פרס מיוחד בפסטיבל סרטי המשטרה בקוניאק שבצרפת. לא רע בשביל סרט ראשון.
אבל אם יש סרט אחד שבטוח מוכר לכל אחד ואחת, זה "אבא גנוב" מ-1987, בכיכובו ובהפקתו של יהודה ברקן. ברקן עצמו סיפר בהמשך שבחר בגולדווסר בדיוק כי ידע שהוא "יזרום איתו". הסרט הפך להצלחה קופתית מטורפת והוליד טרילוגיה שלמה, אלא שגולדווסר עצמו נשאר רק בסרט הראשון, ולא היה מעורב בסרטי ההמשך.
ב-1991 יצא "מעבר לים", הדרמה האישית והמרגשת ביותר שלו, שהתבססה בחלקה על סיפור משפחתו. הסרט, שגם אותו כתב עם חיים מרין, קטף לא פחות מתשעה פרסי אופיר מתוך 12 מועמדויות ונבחר לייצג את ישראל בטקס האוסקר. בין הזוכים היו אריה מוסקונה ודפנה רכטר בפרסי המשחק הראשי ומילי אביטל בפרס שחקנית המשנה. אגב, בסרט הזה הופיע יאיר לפיד בתפקידו הקולנועי הראשון, סיפור שקצת נשכח עם השנים.
באמצע שנות התשעים חזר לקומדיית הפשע עם "מקס ומוריס", שבו שוב עבד עם איבגי, גבריאל ומרין. בשנות האלפיים העתיק את הצלחתו למסך הקטן, וביים את הפרקים הראשונים של "לתפוס את השמיים" בקשת, שזכתה בפרס סדרת הדרמה בפסטיבל ירושלים ובפרס האקדמיה. אחר כך הגיע "מעורב ירושלמי", אחת הסדרות המצליחות ביותר בתולדות הטלוויזיה הישראלית, שעסקה ברגישות במורכבות היחסים בין דתיים לחילונים. את העונה הראשונה ביים יחד עם ניר ברגמן, וזו קטפה שלושה פרסי אקדמיה כבר ב-2004.
ב-2007 יצא "אין לה אלוהים", קומדיה שהתרחשה במצפה רמון, ואילו הסרט האחרון שלו, "שרוכים" מ-2018, נחשב לאישי מכולם. הסיפור, על אב מבוגר שנאלץ לקחת אליו את בנו בעל הצרכים המיוחדים, התבסס בחלקו על יחסיו עם בנו הבכור אורי. את האב גילם דב גליקמן, את הבן נבו קמחי, ואת הסרט ערך לא אחר מבנו של גולדווסר, איתמר. הסרט היה מועמד לפרס אופיר לסרט הטוב ביותר, גולדווסר עצמו למועמדות בבימוי, איתמר לעריכה, וגליקמן זכה בפרס שחקן המשנה. משפחתי בכל מובן.
מעבר לעבודה מול המצלמה, גולדווסר גם לימד בימוי במוסדות המובילים בארץ: החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, המדרשה לאמנות בבית ברל, בצלאל, בית הספר סם שפיגל ובית הספר מעלה. דור שלם של יוצרי קולנוע וטלוויזיה ישראלים עבר תחת ידיו, ולא מעטים מהם ימשיכו לספר את הסיפור שלו.
גולדווסר מותיר אחריו את בניו אורי ואיתמר. פרטי ההלוויה עדיין לא נמסרו, אבל אין ספק שהקולנוע הישראלי מאבד הבוקר אחד מהמספרי הסיפורים הכי אנושיים והכי אהובים שהיו לו.
הבמאי יעקב גולדווסר, שהעניק לישראלים כמה מהסרטים והסדרות האהובים ביותר, הלך לעולמו בגיל 76 והותיר מאחוריו יצירה שתישאר לדורות.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה