תת-אלוף במיל' אהרן "יאלו" שביט, מבכירי טייסי הקרב בתולדות חיל האוויר ואחת הדמויות האגדיות שיצאו משורותיו, הלך לעולמו בשבת בגיל 91. שביט שימש לאורך הקריירה שלו כטייס קרב, מפקד טייסת, מפקד בסיס ונספח אווירי בארצות הברית.
שביט, שנולד ב-1935 בתל אביב תחת השם אהרן ילובסקי, גדל בנס ציונה למשפחת פרדסנים ותיקה. "הפרדסים של סבא שלי קבעו את הגבול בין מדינת ישראל לרצועת עזה", סיפר פעם בראיון. הוא התגייס ב-1953 לקורס טיס, וכשסיים אותו נדרש לעברת את שם משפחתו לשביט, אך הכינוי "יאלו" ליווה אותו כל חייו.
כטייס "מיסטר" בטייסת 101 המיתולוגית הוא לחם במבצע קדש ב-1956, שם הפיל שני מטוסי "ומפייר" של חיל האוויר המצרי. ב-1960 קיבל מכתב הערכה ממפקד חיל האוויר דאז עזר ויצמן בעקבות נחיתת אונס מוצלחת שביצע, ובהמשך הדרך שימש כסגן מפקד טייסת וכמדריך בבית הספר לטיסה, שם היה בין מקימי הצוות האווירובטי של החיל.
ב-1966 מונה שביט למפקד טייסת "העקרב", ותחת פיקודו נכנסה הטייסת למלחמת ששת הימים. במבצע מוקד, שפתח את המלחמה, הוביל שביט מבני תקיפה של שדות תעופה במצרים ובסוריה, ובקרב אוויר מעל סוריה הצליח להפיל מטוס מיג-21 סורי מתוצרת רוסיה, כשהוא טס במטוס "סופר מיסטר" שנחשב נחות ביחס למיג. "שוב התברר לי שהמיג מטוס עדיף ושאני לא מצליח להחזיק אותו", תיאר בעצמו בספר "חליפת לחץ". "שיניתי כיוון, הוא התפתה והפך הטיה. כאן תפסתי אותו. עוד הפיכת הטיה אחת, צרור ארוך יחסית והמיג התרסק במרכז השדה".
במלחמת ההתשה המשיך שביט לטוס מבצעית, בין השאר במבצע "קשת אווירי" - תקיפת נמל ראס בנאס במצרים במאי 1970, שנחשבה לתקיפה הרחוקה ביותר של חיל האוויר עד אותה עת. ב-1971 קיבל לידיו את אחד מהתפקידים המשמעותיים בקריירה שלו: הקמת בסיס "עציון" בעומק סיני, פרויקט הנדסי ולוגיסטי עצום שהחיל מעולם לא התנסה בכזה. לפי עדויות, שביט הצליח בזכות קסם אישי ומנהיגות טבעית לחלץ מקבלנים ומהנדסים לוחות זמנים מקוצרים ופתרונות יצירתיים, עד שהבסיס הפך למתקדם והמרשים ביותר שהיה לחיל האוויר, לפני שהוחזר למצרים במסגרת הסכמי השלום.
הבסיס עמד למבחן האש הקשה ביותר שלו ב-1973. עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים שהה שביט זמנית בארצות הברית במסגרת משלחת חיל האוויר, ומיהר לשוב ארצה כדי לשוב ולפקד על עציון. תחת פיקודו רשמה טייסת 144, שהפעילה מטוסי "נשר" מהבסיס, למעלה מ-40 הפלות של מטוסי אויב, המספר הגבוה ביותר בין כל טייסות החיל באותה מלחמה.
שביט המשיך לפקד על עציון עד 1976, ולאחר מכן שימש כנספח אווירי בוושינגטון במשך שלוש שנים, עד שהשתחרר מצה"ל ב-1979. בחייו האזרחיים היה בין מייסדי חברת "אלול טכנולוגיות" יחד עם דוד קוליץ, ונמנה עם אדריכלי הבאת מטוסי ה-F-16 לחיל האוויר. הוא כיהן גם כראש משלחת משרד הביטחון בסינגפור וכסמנכ"ל מבצעים בחברה.
שמואל בוקסר, ראש העיר נס ציונה וקרוב משפחתו של שביט, ספד לו: "נפרדים היום בעצב גדול מבן נס ציונה, טייס קרב מיתולוגי, דמות פורצת דרך בחיל האוויר ובעיקר בן דוד אהוב וחבר יקר. הוא היה הבכור מבין בני הדודים במשפחה, ואנחנו הילדים פשוט הערצנו אותו". בוקסר הוסיף כי עבור המשפחה שביט תמיד היה קודם כל "אהרונצ'יק, בן הדוד שתמיד שמח לראות אותך, שתמיד היה לו סיפור טוב, חיוך רחב או בדיחה במקום הנכון".
"והיה גם יאלו של נס ציונה", כתב בוקסר, "זה שהיה עובר עם המטוס מעל המושבה, מנופף בכנפיים, וכל הילדים היו רצים החוצה כי ידעו שזה הוא. אלה רגעים שנצרבו בזיכרון של דור שלם". לדבריו, "יאלו היה אדם מיוחד במינו, כריזמטי, מצחיק, שובב, איש של אנשים. בכל מקום שאליו הגיע, אנשים התקבצו סביבו". הוא סיכם: "קשה להיפרד מדמות כל כך גדולה. אנחנו נפרדים היום מאיש שהשאיר חותם עמוק בשמי המדינה, אבל גם בלב של כל מי שזכה להכיר אותו. יהי זכרו ברוך".
תת-אלוף במיל' אהרן "יאלו" שביט, מבכירי טייסי הקרב של חיל האוויר, הלך לעולמו בגיל 91 והותיר אחריו מורשת קרבית ואזרחית עשירה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה