עמית סגל ושלומי אלדר בעימות חריף על ספר מחדל 7 באוקטובר

עוד לא נרגעו מהחגים, וכבר יש לנו דרמה שכתובה בול בשביל טוקבקים. עמית סגל ושלומי אלדר, שני שמות שכולנו מכירים מהמסך, נכנסו לעימות פומבי וחריף במיוחד. הסיבה: ספר.

הכל התחיל מטור שכתב סגל, שבו הוא יצא בביקורת חריפה על הספר שכתבו אלדר ורותי יובל, ספר שעוסק במחדל ה-7 באוקטובר. סגל לא חסך במילים, וטען שהספר פשוט לא מסתדר עם עצמו.

לדברי סגל, מצד אחד הספר קושר את ההסלמה ברצועת עזה להיעדר אופק כלכלי. מצד שני, הוא מותח ביקורת על כך שישראל לא פעלה בעוצמה נגד הנהגת חמאס עוד לפני הטבח. סתירה פנימית, כך טען, שלא ניתן להתעלם ממנה.

אבל סגל לא עצר שם. הוא גם חלק על פרטים שמופיעים בספר, ותקף את מהימנות המקורות שעליהם, לטענתו, נשענים אלדר ויובל בכתיבתם. חשוב לציין: אלה טענותיו של סגל בוויכוח, לא ממצאים שאומתו באופן עצמאי.

אלדר, מי שמכיר אותו יודע שהוא לא בדיוק טיפוס שסופג בשקט, לא נשאר חייב אפילו לשנייה. הוא יצא בתגובה ציניקנית עד הסוף, וכתב: "אני מתחיל ליהנות מזה, כי כך אני יודע איזו השפעה עצומה הייתה לי ולרותי יובל על מדיניות נתניהו לאורך שנים".

לא הסתפק בזה, אלדר גם הציע רעיון: שנתניהו יזמן אותו לפגישה. הוא שאל בציניות למה אם אכן הייתה לו השפעה כזו על ראש הממשלה, אף אחד לא טרח להעביר אליו חומרי מודיעין או להזמין אותו לדיונים ביטחוניים.

ובפוסט נוסף, אלדר הרים את הטון עוד יותר: "גבירותיי ורבותי נמצאו האשמים לטבח ה-7 באוקטובר. אין צורך בוועדת חקירה, הכול ברור, רותי יובל ואני השפענו על מדיניות נתניהו לאורך שנים". את סגל הוא כינה "פאתטי" וטען שהוא "בטנטרום".

סגל, שלא נהנה מהטון הזה, השיב ישירות ובלי להתחמק: "שלומי ידידי, לא יזיק לענות גם לגופן של טענות". הוא הבהיר שאינו טוען שלאלדר וליובל הייתה "השפעה עצומה" כפי שאלדר ניסה להציג בציניות, אבל חזר וחידד את הביקורת שלו על העמדות שאלדר הביע לאורך השנים ביחס לחמאס ולפעולות צבאיות ברצועה.

את התגובה שלו סיים סגל במשפט שכבר עושה סיבוב ברשתות: "מציע ליישם כלל שרותי לימדה כעורכת, לעובדות משיבים בעובדות, לא בגידופים. חג שמח!". משפט שקצת מזכיר לכולם למה בעצם התחיל כל הוויכוח: מי צודק בעניין הספר, ולא מי יותר חד בטוויטר.

בינתיים שני הצדדים לא נראים כמי שמתכוונים לרדת מהעץ. הרשתות כבר בעניינים, וכל מי שיש לו דעה על הספר, על 7 באוקטובר, או סתם על שני העיתונאים, מוצא את עצמו נשאב לפינה הזאת. נראה שזה עוד לא נגמר, ואם ההיסטוריה מלמדת אותנו משהו על עימותים כאלה, זה שהם רק מתחילים להתחמם.