אושר כהן ועומר אדם משתפים כאב על הטבח: "שכחנו הכל, חזרנו לריב"

שלוש שנים. ככה פשוט, וככה כואב. ציון יום השנה לטבח השחור הביא איתו הצפה של רגשות ברשתות החברתיות, ושני זמרים אהובים בחרו דווקא השנה לדבר בגובה העיניים על מה שבאמת מטריד אותם.

אושר כהן פרסם היום (רביעי) טקסט ארוך ונוקב, לא על האויב אלא על עצמנו. "אנחנו עם ישראל, שוכח מהר", כתב. "לא רק את מה שעשו לנו, אלא כמה היינו ביחד כשעשו לנו".

צילום: אושר כהן

כהן לא חסך בביקורת. הוא שאל שאלות שקשה להתחמק מהן: "למה רק בימי האבל אנחנו לא שוכחים מה קרה? למה רק ביום הזיכרון אנחנו מטיילים ברשתות והלב מתכווץ? מה, אנחנו צבועים?". ואז המשיך לתקוף את הפילוג שחזר לחברה הישראלית: "עם שרב אחד עם השני, ילדים שלא מפסיקים להחרים אחד את השני, הצפירות בכבישים... זאת הצוואה שלהם?".

בשורה הכי חזקה בפוסט, כהן ביקש סליחה מהנרצחים עצמם. "סליחה מלאכים שלנו, שכחנו מה הצוואה שלכם, שדווקא כן ידענו לקיים בימים שצבע הדם עוד היה טרי". הוא סיכם במסר של תקווה: "מתי שנצליח לקיים את הצוואה שלהם ביחד, אנחנו עם ישראל. עם שיודע להסתדר, אבל רק ביחד".

גם עומר אדם בחר לשתף את עוקביו ברגע אישי מאוד. הזמר סיפר שדפדף בגלריית התמונות בטלפון וחזר שלוש שנים אחורה, אל הימים שלפני האסון. "המציאות שלנו השתנתה", כתב בפתיחת הפוסט.

צילום: עומר אדם

אדם תיאר את הפער הבלתי ניתן לגישור בין מה שעברו האזרחים בישראל לבין איך העולם תופס את זה. "לא חושב שהרבה אנשים, בהרבה מקומות רחוקים וגם קרובים אלינו, יכולים באמת להבין איך זה מרגיש שנכנסים לך לטריטוריה ולוקחים אותך, או את אחד מבני המשפחה, באמצע מסיבה, מהמיטה בבית, או סתם באמצע הרחוב", כתב, והתייחס למנהרות חמאס כ"מקום הכי גרוע בעולם".

במקום לשתף תמונות קשות, אדם בחר לצרף סרטון שבו הוא שר מול חיילי צה"ל. "העדפתי להשתמש בסרטון הזה ולא בתמונות הזוועה שיש כמעט לכל אחד בטלפון", הסביר. "להצדיע לחיילים הגיבורים שלנו, לעם שלנו שיודע תמיד לקום על הרגליים".

מעבר למסרים של הזמרים, יש גם פרויקט תיעוד מיוחד שמנסה לספר את הסיפור אחרת לגמרי. רומי מידני, סטודנטית לפסיכולוגיה בת 25, צילמה בלב תל אביב חברים קרובים שחוו את הטבח מקרוב, בניסיון להראות אותם לא רק כניצולים אלא כבני אדם שלמים. "היה לי חשוב שהם לא יהיו מול המצלמה רק בתור ניצול נובה או מישהו שאיבד אדם קרוב", היא סיפרה. "רציתי לראות ולהראות מי הם מעבר לטראומה".

הפרויקט, שנקרא "אם אלו החיים, תנו לנו לחיות", נולד מתוך משפט מקרי ששמעה מהחברים אחרי יום צילומים ארוך. "ההנצחה ותשומת הלב לא יכולות להיות רק ביום אחד בשנה", אמרה מידני. "הן צריכות להיות גם ביום יום".

כך או כך, אחת ברורה מכל המסרים האלה: שלוש שנים לא מספיקות כדי לרפא. אבל אולי, בדיוק כמו שכהן ואדם מבקשים, זה הזמן לזכור שהביחד הוא הדבר שבאמת מחזיק אותנו.