הרב דב ליאור מתיר ליהודים למסוק זיתים של פלסטינים: "זו מצווה"

הרב דב ליאור, מבכירי רבני הציונות הדתית, פרסם פסק הלכה שלפיו מותר ליהודים למסוק זיתים ממטעים שנטעו פלסטינים ביהודה ושומרון, גם במקומות המרוחקים מהיישובים היהודיים. לדברי הרב, מדובר לא רק בהיתר אלא במצווה: ביטוי לבעלות היהודית על הארץ וקיום מצוות כיבושה.

הפסיקה מתפרסמת בעיצומה של עונת המסיק, על רקע עלייה חדה במתיחות הביטחונית סביב השדות. לפי נתוני מועצת בנימין, בשבוע האחרון בלבד נרשמו כ-48 אירועים ביטחוניים סביב המסיק, לעומת כ-23 אירועים בשבוע שקדם לכך.

במכתב ההלכתי, שכותרתו "בעניין מסיק זיתים במטעים הפזורים ביהודה, שומרון ובנימין", מבסס הרב ליאור את פסיקתו על טענה היסטורית ומשפטית כאחד. "עם ישראל מעולם לא התייאש מארץ ישראל, כפי שאנו מבטאים בתפילותינו מדי יום ביומו", כתב. לדבריו, הפלסטינים מעולם לא רכשו את הקרקע כחוק מעם ישראל או מיהודי פרטי, ולכן היא נותרת בבעלות יהודית. "קרקע אינה נגזלת", הדגיש הרב, ולכן גם אם הפלסטינים נטעו בה עצים, הבעלות על האדמה לא עברה אליהם.

לגבי הטענה שמגיעה לנוטעים תמורה על עבודתם, פסק הרב ליאור כי אין בכך כדי לשנות את המסקנה. "כבר קיבלו אותה די והותר בפירות שאכלו כל השנים עד עכשיו", כתב. בהמשך המכתב הוא מוסיף נימוק הלכתי נוסף, הנוגע למצב הביטחוני בשטח: כאשר נמנעת מהנוטעים הגישה לעצים מסיבות ביטחוניות, יש להניח שהתייאשו מהפירות. "אם הם נטעו עצים ויש בהם פירות, כגון זיתים, מועיל בהם ייאוש, ולכן אם אין להם אפשרות למסוק מסיבה ביטחונית, מסתמא התייאשו מהם", כתב הרב, "קל וחומר שהם התייאשו מזיתים שכבר נמסקו".

מסקנתו החד-משמעית של הרב: "מסיק זיתים בארץ הקודש מותר לחלוטין, ואף יש בו מעלה יתרה בהתחשב בסכנות הביטחוניות של התקרבות הערבים ליישובים היהודיים ולנקודות ההתיישבות". בסיום המכתב הוא מרחיב את ההיתר אף מעבר לכך: "מותר ליהודים למסוק את הזיתים אף בשטחים הרחוקים מהיישובים היהודיים, כדי לגלות ברבים את בעלותנו על הארץ ומקיימים בזה את מצוות כיבוש הארץ". ההיתר, יש להדגיש, אינו מוגבל במכתב לאדמות מדינה בלבד או למטעים הסמוכים ליישובים, אלא חל לפי הרב על כלל השטחים ביהודה ושומרון.

הפסיקה של הרב ליאור עומדת בניגוד חזיתי לעמדה שפרסמו לפני ימים אחדים רבנים מגוש עציון, ובהם הרבנים זאב ויטמן, אורי ליפשיץ, אבי בלידשטיין, משה שפטר, ישראל גולדשטיין, חיים אירם ורפי אוסטרוף. במכתבם הם עוסקים במטעים בבעלות פלסטינית הסמוכים לגדרות היישובים, וקובעים כי גם כאשר נאסרה על הבעלים הגישה אליהם מטעמים ביטחוניים, אין היתר ליהודים ליטול את הזיתים. הרבנים דוחים את עצם ההנחה שמניעת הגישה מעידה על ייאוש מהיבול, ומוסיפים כי גם אם קיים ייאוש, פירות המחוברים לקרקע ונמצאים ברשות בעליהם אינם הופכים בכך להפקר. לצד איסור הגזל, הם מזהירים גם מפני חילול השם.

הפסיקה הנגדית של הרב ליאור מגיעה גם על רקע התפתחות מעשית בשטח. כפי שפורסם בעבר, צה"ל החליט שלא להתיר השנה מסיק פלסטיני באדמות מדינה, גם במקומות שבהם נהגו פלסטינים למסוק בעבר, בעוד שבחלקות פרטיות המסיק אמור להימשך בכפוף לתיאומים ביטחוניים. ואולם ההחלטה על מניעת הכניסה מהפלסטינים אינה כוללת היתר צבאי לישראלים לקחת את היבול בעצמם.

גורם ביטחוני בכיר מסר כי בצה"ל שורר תסכול גדול מישראלים שהגיעו למסיק באדמות מדינה לאחר שנאסרה כניסת פלסטינים אליהן מטעמים ביטחוניים. לדבריו, בתחילה הדבר נעשה מחוסר ידיעה, ובהמשך הפך להחלטה מודעת. בצבא רואים בתופעה לא רק גניבת יבול, אלא גם פעולה שמגבירה את התסכול בקרב הפלסטינים ומעצימה את החיכוך שההחלטה הביטחונית עצמה נועדה לצמצם. במקביל, לפי אותו גורם, פעילי שמאל מנסים לשכנע פלסטינים להגיע בכל זאת למסיק גם במוקדים שבהם כניסתם לא אושרה, מה שמוסיף שכבה נוספת של מתיחות בשטח.

למה זה חשוב

הפסיקה של הרב ליאור מתירה דבר שהצבא עצמו רואה בעין שלילית: נטילת יבול זיתים בידי ישראלים מאדמות שהפלסטינים נמנעים מלהגיע אליהן מטעמים ביטחוניים. לפי גורם ביטחוני בכיר, בצה"ל כבר שורר תסכול מתופעה זו, שנתפסת לא רק כגניבת יבול אלא כגורם שמגביר את החיכוך עם הפלסטינים דווקא בתקופה של עלייה חדה באירועים הביטחוניים סביב המסיק.

המחלוקת ההלכתית בין הרב ליאור לרבני גוש עציון צפויה להחריף את הדיון הציבורי סביב עונת המסיק, בעודה חופפת לעלייה באירועים הביטחוניים באזור. בשטח ימשיכו כוחות הביטחון להתמודד עם האכיפה בפועל, מול ישראלים ופלסטינים כאחד.