יותר משני עשורים אחרי אחד השודים הגדולים בתולדות ישראל, התעלומה עדיין לא נפתרה. 451 כספות נפרצו בסניף בנק דיסקונט ברחוב יהודה הלוי בתל אביב, ושלל בשווי מוערך של כ25 מיליון דולר נעלם. הפורצים לא נתפסו מעולם, והתיק הפך לאחת החידות המתסכלות ביותר בהיסטוריה של המשטרה הישראלית.
החוקר שעמד בראש הצוות שחקר את הפרשה, סנ"צ בדימוס ניסים דאודי, משחזר כיום את אותו בוקר שבו קיבל טלפון דחוף. "הייתי במטה הארצי באיזושהי ישיבה בבוקר, והתקשרו אליי בסערת רגשות. אמרו לי: תקשיב, תעזוב הכול ותגיע ליהודה הלוי 29. היה אירוע של פריצת כספות שהוא חריג מאוד", סיפר דאודי.
המראה שחיכה לו במקום היה מזעזע. "הגענו לשם ומה שראינו היה כאוס אדיר. מאות אנשים צבאו על הבנק. אנשים בכו את דם חייהם", תיאר. בעלי הכספות, בהם גם ניצולי שואה שאיבדו דברי ערך סנטימנטליים של סבים וסבתות, נאלצו להתמודד עם האובדן ללא תשובות ברורות. המשטרה נאלצה להביא כוחות גדולים רק כדי למנוע מהקהל הנסער לפרוץ פנימה.
כשירדו החוקרים למרתף הבנק, הם נתקלו בתמונה דרמטית. "היו שם שני חדרי כספות, צפוני ודרומי. הם חדרו רק לחדר הצפוני. עד כמה שאני זוכר היו בו 452 כספות, ומתוכן 451 נפרצו. כל הכספות היו פרוצות לחלוטין, ועל הרצפה היה שטיח של מזומנים, יהלומים, תכשיטים ומזכרות", אמר דאודי.
אחד הממצאים שהדהימו את הצוות היה אופן הפריצה עצמו. פתח מרובע וסימטרי, בגודל כ50 על 50 סנטימטרים, נקדח דרך קיר בטון בעובי של כ50 עד 55 סנטימטרים, ישירות מול ארבע כספות גדולות שהיו ריקות באותה עת. "זה לא היה קיר ששברו עם פטיש. ראינו ממש ריבוע סימטרי ומסודר, כאילו מישהו בא עם סמן לייזר", הסביר החוקר.
הבעיה האמיתית התגלתה בצד השני של הקיר. הפורצים עבדו מתוך חדר חשמל סמוך, מאחורי תעלת מיזוג אוויר, כשהמרחק בין התעלה לקיר היה רק כ15 עד 20 סנטימטרים. בדיקת אנשי המז"פ העלתה שהתעלה כלל לא פורקה. "איך מכניסים מקדחה שצריכה לחדור 50 סנטימטרים לתוך קיר, כשיש לך מרווח של 15 עד 20 סנטימטרים בלבד? זה פשוט לא מסתדר מבחינה טכנית", אמר דאודי.
בשל התעלומה הטכנית, המשטרה פנתה גם לגורמים מחוץ לכוחות המשטרה הרגילים. "הבאנו אנשי שב"כ, כאלה שמומחים בפריצות ובחדירות לכל מיני מקומות, והתייעצנו גם עם אנשי מוסד, כדי שינסו להבין איך זה בוצע בלי לפרק את התעלה. אף אחד לא יכול היה לתת לנו תשובה", סיפר דאודי.
החקירה גילתה שהפורצים לא ביצעו את השוד בפעימה אחת, אלא חזרו למקום במשך כחודשיים עד שלושה, בכל סוף שבוע, והתקדמו בהדרגה בקידוח. המאבטחים אמנם קיבלו התרעות אזעקה חוזרות מהמרתף, אך תמיד חשבו שמדובר באזעקת שווא. הפורצים אף שאבו אבק אחרי כל קידוח וכיסו את הסימנים בטיט לבן, כדי לא לעורר חשד בקרב עובדי הבנק.
בסוף השבוע האחרון לפני התגלות השוד אירע רגע דרמטי. מאבטח גילה שחדר החשמל, שהיה תמיד פתוח, נעול, וכי הצילינדר הוחלף. הוא דיווח לאב הבית, אך ההחלטה הייתה לדחות את הבדיקה ליום ראשון. "אם היו עושים פעולה באותו רגע, אולי היו תופסים אותם. אבל זה לא קרה. ביום ראשון כבר היה מאוחר מדי", אמר דאודי בצער.
בעקבות היקף הנזק וההד הציבורי, הוקם צוות חקירה מיוחד שקיבל תקציב כמעט בלתי מוגבל. לדברי דאודי, נחקרו למעלה מאלף אנשים, נבדקו שעות ארוכות של צילומי אבטחה באיכות נמוכה יחסית לשנת 2002, ונעשו מאמצים טכנולוגיים חריגים לתקופה. למרות זאת, התיק נותר פתוח. "אין כמעט תיק שמשקיעים בו שנתיים בלי כיוון. אבל התיק הזה ישב על השולחן שלנו במשך שנתיים ולא הצלחנו", סיכם.
כיום, כמעט 24 שנים אחרי השוד, דאודי כבר לא מדבר על הענשה, גם בשל התיישנות התיק, אלא על רצון אישי לקבל תשובות. "לי יותר חשוב, ברמה האישית, לשבת איתם ושייתנו לי תשובות לשאלות לגבי ההליך המבצעי שהם עשו. אם יתקשר אליי אותו אחד, קפה עליי, רק שיסביר לי איך הוא עשה את זה", אמר. התיק נותר סגור מבחינה פלילית, אך פתוח לחלוטין בראשו של מי שהוביל את החקירה.
תעלומת שוד הכספות בבנק דיסקונט נותרה ללא פתרון, והחוקר הראשי ממשיך לקוות שיום אחד יקבל תשובות לשאלות שמלוות אותו כבר יותר משני עשורים.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה