הרוצח השכיר שבכה על הקברים ושתק מול השופטים

ירון סנקר הפך לאחד הרוצחים השכירים המוכרים ביותר בתולדות הפשיעה הישראלית. הוא נידון לשני מאסרי עולם מצטברים בגין רצח כפול שביצע במספרה בהוד השרון, ולעוד 25 שנות מאסר בחופף על שורת עבירות נוספות. מי שחקר וניהל את התיק, עורך הדין מיקי פורן מפרקליטות מחוז מרכז פלילי, חושף כעת פרטים חדשים על ההתנהלות החריגה של הרוצח השכיר, מהבכי על קברי הקורבנות ועד לשתיקה המוחלטת שלו על דוכן העדים.

הרצח המרכזי בתיק אירע עוד בשנת 2003, כאשר סנקר נכנס למספרה בהוד השרון במטרה לחסל את חיים שאבי. בטעות ירה למוות גם בתומר שבת, ספר שישב בפתח המספרה ולבש חולצה דומה לזו של היעד המקורי. לאחר מכן גילה סנקר את שאבי וירה בראשו, והרג גם אותו. "תומר שבת, האדם המסכן, ספר, מתפרנס כמו כל אחד מאיתנו, ללא קשר לעולם הפשע, נרצח רק בגלל שהוא היה במקום הלא נכון", מתאר פורן.

מעבר לרצח הכפול, סנקר היה מעורב בשורה ארוכה של ניסיונות חיסול עבור האחים רפי, משה וחנניה אוחנה. בין היתר ניסה לרצוח את שמעון זריהן במסעדה בתל אביב, היה מעורב בניסיון לרצוח את שלום דומרני שבמהלכו נורה למוות שי בן אמו, וניסה להצמיד מטען חבלה לרכבו של יעקב אלפרון. באירוע חריג נוסף תוכנן להתקין מכונית תופת סמוך לאולם שמחות במטרה לחסל את יצחק אברג'יל ואחרים, אך סנקר ביים תאונת דרכים וסיפר לחוקרים כי נסוג מהתוכנית לאחר שהבחין בילדים במקום.

לדברי פורן, דמותו של סנקר הייתה מורכבת בהרבה מכפי שניתן היה להתרשם מכתב האישום. "אני חושב שאפילו עד היום הוא מתחרט על זה שהוא רצח", הוא מספר. הוא מתאר את סנקר כ"זאב בודד", עבריין נמלט שמצא באחים אוחנה מסגרת ותמיכה. עם זאת, הוא מדגיש כי הנסיבות האישיות אינן פוטרות אותו מאחריות: "זו בחירה חופשית. אדם שרוצח זו בחירה חופשית שלו".

החקירה כללה שיטות יוצאות דופן. חוקרי המשטרה לקחו את סנקר לים ולמסעדות, ואף הגיעו עימו לקברו של הבבא סאלי, שם לדברי פורן "הוא ביקש לעלות לקבר, השתטח עליו ובכה". באחת התחבולות החריגות ביותר נעשה שימוש בשוטר שהתחזה לרב כדי לדבר עם סנקר. פורן, שלא היה שותף להחלטה, לא חוסך בביקורת: "זה לא היה לגיטימי. זה לא נעשה על דעתנו. אם היו מתייעצים איתנו, זה לא היה קורה".

במהלך החקירה ביקש סנקר להפוך לעד מדינה, אך הפרקליטות דחתה את בקשתו הן בשל חומרת מעשיו והן מתוך הערכה כי ניתן להגיע לחקר האמת גם בלעדיו. ההגנה טענה שהודאותיו נגבו באמצעות הבטחות ומצגים פסולים מצד החוקרים, אך בית המשפט המחוזי קיבל את ההודאות כראיה, ובית המשפט העליון דחה את הערעור שהגיש סנקר נגד ההכרעה.

הרגע המפתיע ביותר בפרשה כולה הגיע במשפטם של האחים אוחנה, כאשר הוסרה המניעה המשפטית להעיד את סנקר נגדם. הפרקליטים לא ידעו למה לצפות, ואף נמנעו מלהיפגש איתו מראש כדי להכין אותו לעדות. "לא ידענו לצפות מה הוא יעשה. אם הוא ידבר, יתחיל למסור גרסה אחרת, ינסה לנקות אותם, יפחד מהם", משחזר פורן. בסופו של דבר, הפתיע סנקר את כולם: הוא הכין שלט ובו הכיתוב "זכות השתיקה" והציג אותו בבית המשפט, ולא אמר מילה.

השתיקה לא בלמה את ההליך המשפטי. היא אפשרה לתביעה להגיש את הודעותיו של סנקר במשטרה כראיה, בכפוף לכללים המשפטיים החלים על עדות שהעד אינו חוזר עליה בבית המשפט. פורן מציין כי זיכרונו המדויק של סנקר, לצד הצלבות נתוני תקשורת ותנועות של המעורבים, אפשרו לחזק משמעותית את התשתית הראייתית נגדו ונגד שולחיו.

כשנשאל מה היה רוצה לשאול את סנקר כיום, למעלה מעשרים שנה לאחר הרצח במספרה, השיב פורן כי כמעט אין לו שאלות שנותרו פתוחות. לדבריו, ההישג האמיתי של התיק אינו ההרשעה של הרוצח השכיר עצמו, אלא העובדה שהאחים אוחנה, מי שעמדו מאחוריו ושלחו אותו לבצע את הרציחות, נכנסו לכלא לשנים ארוכות. "זה ההישג האמיתי בתיק, להגיע לאנשים שעומדים מאחורי הרוצחים", סיכם.

סנקר ריצה כבר שנים ארוכות בכלא, ובית המשפט העליון דחה את ערעורו על גזר הדין, כך שהוא ימשיך לשאת בשני מאסרי העולם שנגזרו עליו.