שלוש שנים לחילוץ משבי חמאס: מגידיש משחזרת את רגעי ההצלה

שלוש שנים מלאו למבצע "ראשית האור", שבמסגרתו חולצה התצפיתנית אורי מגידיש משבי חמאס ברצועת עזה, לאחר 23 ימים בשבי. מגידיש הייתה בת 19 כשנחטפה ממוצב נחל עוז בשבעה באוקטובר, ובתום מבצע חילוץ צבאי שבה לישראל. היום, בגיל 22, היא משחזרת בריאיון את רגעי ההצלה ומספרת כיצד היא מנסה לבנות לעצמה חיים חדשים.

מגידיש מתגוררת כיום עם הוריה, לומדת במכינה לתקשורת חזותית ומנסה להתמקד בעתיד. אבל גם שלוש שנים אחרי, הזיכרונות מהשבי ממשיכים ללוות אותה. "אני זוכרת שהבנתי מהר מאוד שקורה פה חילוץ", סיפרה. "רצתי מאחורי המקרר, למקום בטוח יחסית, התיישבתי על הרצפה וצעקתי בעברית כדי ששום דבר לא ישתבש, שידעו שאני שם".

לדבריה, אחד הלוחמים לקח אותה עמו לרכב, ומשם החלו בנסיעה חזרה לישראל. "הייתי ממש בלחץ שמשהו לא יצליח בסוף. עד שלא הייתי בארץ לא יכולתי להרגיש במאה אחוז בטוחה", אמרה. את הלוחמים שחילצו אותה היא לא פגשה עד היום, למרות שהייתה רוצה מאוד. "פגשתי את אלה שהיו בפיקוד, אבל לצערי לא מתאפשר לפגוש את האנשים", סיפרה.

לאחר החילוץ החל תהליך שיקום ארוך. "מהיום הראשון אני מטופלת אצל פרופסור יעל צוקרמן, שמלווה אותי עד היום", סיפרה מגידיש. "בהתחלה הוציאו לי רסיסים ועברתי הרבה ניתוחים קטנים, אבל עדיין לקח לי המון זמן לצאת מהבית". היא תיארה את הקושי להשתקם בזמן שהמלחמה נמשכה והחטופים הנוספים עדיין היו בעזה.

אחת המחשבות שליוו אותה לאורך השנים נוגעת לשאלה מדוע דווקא היא חולצה. "אלה שאלות של 'למה אני לפני כולם' ולמה אני מחולצת", סיפרה. במיוחד היא חושבת על חברתה הטובה מהבסיס, התצפיתנית נועה מרציאנו, שנרצחה בשבי. "היה לנו סיפור מאוד דומה, וזה היה יכול להיות אחרת לגמרי. הסוף שלה כזה ושלי כזה", אמרה מגידיש. "אני תמיד חושבת 'למה היא לא פה ולמה אני כאן'. אבל פשוט צריך להמשיך הלאה ולחשוב על החיובי".

לצד הקשיים, חלו שינויים משמעותיים בחייה של מגידיש. היא השתחררה מהשירות הצבאי, עבדה במחנה קיץ בארצות הברית, חלום שליווה אותה עוד מכיתה ח', וטיילה עם חברים. כששבה לארץ החליטה לחפש כיוון חדש לגמרי. "בכלל לא חשבתי על ללמוד, זה לא היה בתוכניות שלי", אמרה. כיום היא תלמידה במכינה, מייצרת לעצמה תיק עבודות ומקווה להתקבל בשנה הבאה ללימודי תקשורת חזותית בשנקר. "אני מאוד אוהבת לצייר וליצור דברים עם מסרים. יש לי הרבה מעבר לסיפור האישי שלי", סיפרה.

אבל לא תמיד קל להשאיר את העבר מאחור. "כל דבר מזכיר לי את זה. זה יכול להיות רעש, ריח, שם של מישהו או אפילו מילה. אבל אני לא נותנת לעצמי לשקוע בזה", אמרה מגידיש. לדבריה, במהלך המלחמה האחרונה מול איראן היא התקשתה אפילו לצאת למכולת. "אני לא רוצה לחזור להיות חסרת אונים, להיות במקום שאין לי מקום מוגן ללכת אליו", הסבירה.

מגידיש התייחסה גם לעובדה שנכפה עליה להיות מוכרת לציבור הרחב. "כשאני מגיעה למקומות חדשים אני מציגה את עצמי בתור אורי, לא בתור אורי החטופה לשעבר. לפעמים זה מרתיע אנשים", סיפרה. "אני רוצה שישאלו אותי איך קוראים לאח שלי או מה אכלתי אתמול, לא שהשאלה הראשונה תהיה מה אכלתי בשבי".

כשהיא מסכמת את שלוש השנים האחרונות והשינויים שעברה, מגידיש אומרת שהיא בן אדם אחר לגמרי. "אני בן אדם שונה לגמרי ממי שהייתי כשחולצתי. אני מצליחה להתמודד יותר עם דברים ופחות לברוח מבעיות. אני חושבת שאני במקום טוב היום", סיכמה.