פרי קטן וכחול שנמצא כמעט בכל סופרמרקט הופך בשנים האחרונות למוקד מחקר מדעי רציני. אוכמניות, שנחשבו עד לא מזמן תוספת נחמדה לדייסה או ליוגורט, נבדקות כעת ככלי אפשרי לשיפור בריאות הלב וכלי הדם, וגם לשמירה על תפקוד המוח עם הגיל.
חוקר התזונה וולטר וילט, בן 81, שעוסק עשרות שנים בקשר בין תזונה למחלות כרוניות באוניברסיטת הרווארד, סיפר כי הוא מוסיף אוכמניות כמעט בכל בוקר לקערת שיבולת שועל עם יוגורט יווני ואגוזים. לדבריו, פירות היער בולטים במחקרים העוסקים בבריאות המוח, אם כי לדבריו עדיין נדרש מחקר נוסף כדי לקבוע מסקנות חד משמעיות.
מה שמעניין את החוקרים בפרי הוא בעיקר האנתוציאנינים, תרכובות ממשפחת הפוליפנולים שאחראיות לצבע הכחול-סגול האופייני לאוכמניות. חוקרים בודקים כעת אם צריכה קבועה של הפרי משפיעה על תפקוד כלי הדם מצד אחד, ועל יכולות קוגניטיביות כמו זיכרון מצד שני.
בניסוי שנמשך שישה חודשים השתתפו 115 מבוגרים שאובחנו עם תסמונת מטבולית, מצב שכולל שילוב של גורמי סיכון כמו לחץ דם גבוה, רמות סוכר גבוהות בדם והשמנה באזור הבטן. הקבוצה שקיבלה מדי יום כמות השווה לכוס אוכמניות הראתה שיפור במדדים של תפקוד כלי הדם וקשיחות העורקים, מדדים המעידים על האופן שבו העורקים מתפקדים בפועל.
עם זאת, הניסוי לא הראה שאכילת אוכמניות מפחיתה את מספר התקפי הלב או מקרי השבץ בפועל. ד"ר נאדים ג'לו הסביר כי רבים מהניסויים בתחום היו קטנים וקצרי טווח, וחלקם השתמשו באבקת אוכמניות מיובשת בהקפאה במקום בפרי השלם. הוא הוסיף כי לא מעט מהמחקרים מומנו על ידי תעשיית האוכמניות עצמה, עובדה שמחייבת זהירות בפרשנות התוצאות. גם הרכב קבוצת המשתתפים משפיע: תוצאה שהתקבלה אצל אנשים עם תסמונת מטבולית לא בהכרח תשוחזר אצל אוכלוסייה בריאה.
בכל הנוגע לזיכרון, חלק מהניסויים בקרב מבוגרים הראו שיפור מתון במשימות מסוימות של זיכרון וחשיבה. מחקרי מעקב ארוכי טווח מצאו גם קשר בין צריכת פירות יער לקצב איטי יותר של ירידה קוגניטיבית עם הגיל. אלא שמחקרי מעקב מסוג זה אינם יכולים לקבוע קשר סיבתי ברור: ייתכן שאנשים שאוכלים יותר פירות יער נבדלים גם בהרגלי תזונה ואורח חיים אחרים שמשפיעים על התוצאה. חשוב גם להבחין בין שיפור במבחן זיכרון חד פעמי לבין מניעת מחלה בפועל. המחקרים הקיימים אינם מוכיחים שאכילת אוכמניות מונעת אלצהיימר או פרקינסון, וגם לא שהיא מאריכה חיים.
שאלה מעשית שעולה היא אם יש הבדל בין אוכמניות טריות לקפואות. מבחינה תזונתית, אוכמניות קפואות ללא תוספת סוכר מהוות חלופה טובה לטריות. תהליך ההקפאה שומר על הסיבים התזונתיים, בעוד שכמות הוויטמינים והפוליפנולים, ובהם האנתוציאנינים, עשויה להשתנות בהתאם לזן הפרי, אופן העיבוד ומשך האחסון. ההבדל הבולט ביותר מורגש במרקם: לאחר הפשרה האוכמניות נעשות רכות יותר ומשחררות מעט מיץ. למי שמעדיף מרקם מוצק עדיף להשתמש בפרי הטרי, בעוד שלדייסה, ליוגורט או לשייק הפרי הקפוא מתאים היטב.
לגבי הכמות היומית המומלצת, כוס אוכמניות מספקת כ-3.6 גרם סיבים תזונתיים. חשוב לציין שמדובר בכמות שנבחנה באחד הניסויים בלבד, ואין כל ראיה לכך שזו הכמות שחובה לצרוך מדי יום. גם וילט עצמו הציג את האוכמניות כחלק מתפריט מאוזן ומגוון יותר, הכולל דגנים מלאים, ירקות, פירות נוספים, מקורות חלבון מהצומח ושומנים בלתי רוויים, ולא כפתרון קסם בפני עצמו.
מבחינה מעשית, מי שמעוניין לשלב אוכמניות בתפריט היומי יכול להתחיל בחופן קטן ביוגורט, בדייסת שיבולת שועל או בסלט פירות, ללא צורך למדוד כוס מדויקת בכל בוקר. אוכמניות קפואות ללא תוספת סוכר זמינות במקפיאים ברוב הסופרמרקטים ומהוות אפשרות נוחה וזולה יותר לאורך כל השנה, במיוחד כשהמחיר של הפרי הטרי גבוה. אפשר להוסיף אותן ישירות לדייסה חמה או להפשיר מעט לפני ערבוב עם יוגורט.
עוד מהדיווחים
וולטר וילט סיפר על הרגל האכילה היומי שלו עם אוכמניות בראיון לוושינגטון פוסט.
למה זה חשוב
המחקר מצביע על כך שאוכמניות עשויות לתרום לתפקוד כלי הדם אצל אנשים עם תסמונת מטבולית, אך אינו מוכיח שהן מונעות התקפי לב או שבץ. בפועל, לצרכן בישראל המשמעות היא שאוכמניות קפואות ללא תוספת סוכר, שזולות וזמינות יותר מהפרי הטרי, מהוות אלטרנטיבה תזונתית סבירה לאורך כל השנה.
החוקרים מדגישים כי מדובר בתחום מחקרי שעדיין מתפתח, ונדרשים ניסויים גדולים וארוכי טווח יותר כדי לקבוע באופן חד משמעי עד כמה אוכמניות תורמות לבריאות הלב והמוח לאורך זמן.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה