מצאה אוצרות ברחוב: האם שריהטה כמעט את כל דירתה בחינם

כשמרסלין עברה לדירה שכורה באזור האפר ווסט סייד במנהטן יחד עם שלוש בנותיה, היא לא התכוונה להוציא אלפי דולרים על ריהוט הבית. שבע שנים מאוחר יותר, כ-75 אחוז מהדירה בת שני החדרים מורכבים מפריטים שהיא מצאה בתהליך שנקרא בארצות הברית "תרבות המדרכה", כלומר ריהוט שאנשים משאירים ליד הבית שלהם כדי שאחרים ייקחו אותו בחינם, בשילוב פריטים שהגיעו מקבוצות פייסבוק מסוג "תנו בלי לקחת".

התוצאה היא דירה צבעונית ומלאת אישיות, רחוקה מאוד מהמראה הסטרילי שמאפיין דירות שכורות רבות בעיר. הבית של מרסלין מלא בפריטים וינטג׳יים, רהיטים שעברו שיפוץ ביתי, ופתרונות יצירתיים שנועדו להתמודד עם חוסר במקום אופייני לדירות ניו יורקיות קטנות.

אמא לשלוש ריהטה כמעט את כל הדירה שלה מהרחוב - בחינםצילום: אמא לשלוש ריהטה כמעט את כל הדירה שלה מהרחוב - בחינם

השיטה שמרסלין מיישמת פשוטה אך דורשת סבלנות. היא מסתובבת ברחובות השכונה שלה בשעות שבהן תושבים משאירים רהיטים ישנים או פריטי בית שהם כבר לא צריכים, במיוחד בתחילת החודש ובסופי שבוע, כשאנשים רבים עוברים דירה או עושים סדר בבית. במקביל היא חברה בכמה קבוצות "תנו בלי לקחת" שמאפשרות לתושבי השכונה להעביר זה לזה חפצים בחינם, בלי כסף ובלי מכירות.

בין הפריטים שמרסלין מצאה לאורך השנים נמנים ארונות עץ, כיסאות וינטג׳, שולחנות קפה, מראות ואפילו יצירות אמנות שקישטה בהן את הקירות. חלק מהרהיטים הגיעו פגומים או דהויים, אך מרסלין לא נרתעה מכך. היא צבעה, חידשה וריפדה מחדש פריטים רבים, והפכה אותם לחלק בלתי נפרד מהעיצוב הייחודי של הבית.

הגישה הזו לא רק חוסכת כסף, היא גם מעניקה לבית תחושה של סיפור. כל פריט בדירה נושא עמו היסטוריה, בין אם מדובר בשידה שעברה שיפוץ או בכיסא שהגיע ממשפחה אחרת בשכונה. במקום לקנות ריהוט חדש וזהה למה שיש בכל בית אחר, מרסלין יצרה מרחב שמשקף את האישיות שלה ושל בנותיה.

מעבר לממד האסתטי, יש כאן גם פתרון מעשי לאתגר שמוכר לרבים המתגוררים בערים יקרות. ריהוט דירה חדשה יכול לעלות אלפי שקלים, ועבור משפחה חד הורית עם שלוש ילדות, כל חיסכון כזה משמעותי. השיטה של מרסלין מוכיחה שאפשר ליצור בית יפה ומזמין גם בלי תקציב גדול, כל עוד יש זמן, סבלנות וקצת יצירתיות.

בנוסף לציד אחר רהיטים, מרסלין פיתחה גם פתרונות אחסון חכמים המתאימים לדירות קטנות. היא מנצלת כל פינה אפשרית, משתמשת במדפים תלויים כדי לפנות שטח רצפה, ומשלבת ריהוט רב תכליתי שמשמש גם לאחסון וגם לישיבה. כך היא הצליחה להתאים את הדירה לצרכים המשתנים של שלוש בנות שגדלות ומתפתחות.

הסיפור של מרסלין ממחיש מגמה שהולכת ומתרחבת בערים גדולות, שבה תושבים מעדיפים לשתף ולהעביר חפצים זה לזה במקום לזרוק אותם או לקנות חדשים. קבוצות השיתוף וריהוט מהרחוב הופכות לא רק לדרך חיסכון, אלא גם לדרך חיים שמעודדת קיימות וחיבור קהילתי בין שכנים.