מותג הטנדרים האמריקאי ההיסטורי ריאו, ששמו מוכר לישראלים בזכות משאיות שהגיעו לצה"ל, עומד לחזור לחיים. יזם נדל"ן מטקסס בשם זאק דה ברנארדי רכש השנה את הזכויות לשם, ומתכנן להשיק טנדר בנזין פשוט ועממי במחיר של כ-21 אלף דולר בלבד. מדובר בסכום זעום ביחס למחירי הטנדרים המקובלים כיום בארה"ב, שמגיעים לעיתים ל-80 אלף דולר ואף יותר.
השוק האמריקאי מוצף כיום בטנדרים יקרים ומאובזרים. פורד F-150 בגרסה בסיסית עולה כ-40 אלף דולר, והטאקומה של טויוטה מתחיל באזור 34 אלף דולר, כשגרסה מאובזרת באופן סביר כבר מגיעה לכ-50 אלף דולר. לצד זה צמחה בשנים האחרונות נישה של טנדרים חשמליים זולים יחסית, באזור 30 אלף דולר, אך אף יצרן לא הציע עד כה טנדר בנזין זול וקטן. בדיוק את החלל הזה מנסה דה ברנארדי למלא.
הטנדר החדש מתוכנן להיות קטן, פשוט ונטול פינוקים. על פי התוכניות שפורסמו, מדובר ברכב באורך של כ-180 אינץ', כלומר בערך כמו מאזדה 3, הרבה יותר קטן מהטנדרים הענקיים שמוכרים כיום פורד, שברולט וראם. לצד הגרסה הבסיסית חד-הקבינה, שתעלה 21 אלף דולר, מתוכננות גם גרסת דאבל-קבינה ורכב שטח, שיימכר באזור 28 אלף דולר.
על העיצוב של הטנדר אחראי מעצב בכיר בשם פרנק סטפנסון, שעמד בעבר מאחורי עיצובה של הפיאט 500 האייקונית. הבריף שהוצג לו היה ברור: טנדר לא גדול, לא יקר, אבל שימושי. לעת עתה חברת ריאו טרם חשפה תמונות רשמיות של הדגם הסופי, ומה שפורסם עד כה הן סקיצות וצילומים מוצללים בלבד.
מבחינה טכנית, התוכנית כוללת מנוע בנזין בעל ארבע בוכנות ללא טורבו, שישודך לתיבת הילוכים ידנית או אוטומטית, בהתאם לבחירת הלקוח. הטנדר יבנה על שלדת סולם, כלומר המרכב יותקן על שתי קורות מתכת, בשיטה הנהוגה ברכבי שטח קשוחים. בחברה מדברים גם על אורך חיי מנוע משוער של כחצי מיליון מייל, נתון שמעיד על שאיפה לעמידות גבוהה ולא רק למחיר נמוך.
מעניין לציין שריאו מתייחסת לטנדר החדש כמוצר "פתוח לשינויים". באתר החברה ניתן כבר כיום להציע אביזרים שעשויים להיות מותקנים בעתיד ברכב, ולקוחות יוכלו גם להתקין מנועים גדולים יותר מספקים חיצוניים, כל עוד המנוע לא מגיע מהחברה עצמה. כלומר, מי שירצה יוכל בעתיד לרכוש טנדר ריאו בסיסי ולהתקין בו מנוע עוצמתי של פורד או יצרן אחר.
ההיסטוריה של המותג עצמו מרתקת לא פחות מהעתיד שלו. ריאו הוקמה בתחילת המאה העשרים בידי ראנסום אי. אולדס, אותו תעשיין שהקים לפני כן את אולדסמוביל, אך עזב אותה בעקבות סכסוך עסקי. אולדס זיהה שבעלי מכוניות רבים מנסרים את החלק האחורי של רכביהם כדי להתקין ארגז מטען, והחליט לייצר דגם ייעודי לכך. כך נולד הספידוואגון, שנחשב בעיני רבים לטנדר הראשון בשוק האמריקאי. מהר מאוד החברה גדלה גם לתחום המשאיות הכבדות, ומשאיות ריאו סייעו בהקמת היישוב היהודי בארץ ישראל. לאחר שהגיעו לצבא האמריקאי במלחמת וייטנאם, חלק מהמשאיות הגיעו גם לישראל כעודפי צבא, ושירתו את צה"ל עד למלחמת חרבות ברזל, אז הושמשו כל כלי הרכב הכבדים האפשריים במסגרת המאמץ המלחמתי. ריאו המקורית פשטה את הרגל ב-1975, אך השם והמוניטין נשארו חיים.
בתעשיית הרכב כבר התרגלו לראות מותגים היסטוריים קמים לתחייה, כמו סקאוט תחת קונצרן פולקסווגן, אך ברוב המקרים מדובר ברכבים יקרים ועתירי טכנולוגיה. ריאו החדשה בוחרת בדרך הפוכה לגמרי: פשטות, מחיר נמוך ומנוע בנזין רגיל, בלי שום ניסיון להתחרות בטכנולוגיה החשמלית המתקדמת. זהו למעשה הימור על כך שיש עדיין שוק גדול של אמריקאים שרק רוצים טנדר עובד, זול ואמין, בלי כל הפינוקים.
השאלה המרכזית היא כמובן אם השוק האמריקאי של 2029 יהיה מוכן לטנדר כזה. יש כאן הקבלה היסטורית מעניינת: גם כשהיצרנים היפנים נכנסו לשוק האמריקאי בשנות השבעים עם טנדרים קטנים וזולים, רבים פקפקו ביכולתם להתחרות בענקיות כמו פורד ושברולט. בסופו של דבר הטנדרים היפנים הצליחו מעבר למצופה, ועד היום הם נחשבים לאמינים ביותר בשוק. אם ריאו תצליח לשכפל את אותה נוסחה, ייתכן שתוך כמה שנים ייראו ברחבי ארה"ב טנדרים חדשים, קטנים וזולים, הנושאים שם ישן שהיה פעם חלק בלתי נפרד גם מההיסטוריה הישראלית.
יצרנית ריאו מתכננת להתחיל בייצור הטנדרים ב-2029, ועד אז צפויות להתפרסם תמונות רשמיות, מפרטים מלאים ופרטים נוספים על הדגמים השונים.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה