נפתלי בנט הבטיח לגדי איזנקוט שלא יצא ויפרסם בפומבי את הקווים האדומים של מפלגתו, כך נודע. ההבטחה ניתנת על רקע הרגישות הפוליטית סביב שאלת ההרכבה הקואליציונית, כשבנט מבקש לשמור על יד פתוחה מול המפלגות החרדיות והערביות כאחד.
צילום: נפתלי בנטלפי המידע שנחשף, בנט הסביר לאיזנקוט שפרסום פומבי של תנאי סף או דרישות ברורות עלול לסגור מראש דלתות למשא ומתן עתידי. מהלך כזה, כך הוערך בשיחה בין השניים, עלול לצמצם את מרחב התמרון של שני המנהיגים ברגע האמת, כאשר יהיה צורך להרכיב קואליציה.
מה קדם לזה
ב-8.11.2026 דיווחנו שגדי איזנקוט ואביגדור ליברמן נפגשו במסגרת מאמצים לתאם מהלכים להקמת הממשלה הבאה, בעוד איזנקוט נפגש באותו יום גם עם נפתלי בנט. ב-9.11.2026 נודע שאיזנקוט וליברמן סיכמו כי יו"ר הכנסת הבא יהיה ממפלגת 'ישר!', כשבנט ויאיר גולן השאירו את ההכרעה בידיהם ולא התערבו. ב-6.11.2026 הודיע ליברמן שהוא מוכן להתפשר על חוק הגיוס עם המפלגות החרדיות, אף שגוש השינוי עדיין לא הגיע ל-61 מנדטים.
צילום: אביגדור ליברמןהמשמעות המיידית של ההבטחה היא שבנט לא יצהיר באופן פומבי מי הן המפלגות שאיתן לא ישב, ולא יגדיר מראש אילו תנאים יציב לחרדים או לערבים כתנאי להצטרפות לממשלה. הגישה הזו, השמורה בדרך כלל לשלב שאחרי הבחירות, מאפשרת למנהיג לשמור על גמישות מקסימלית מול כל הצדדים הפוליטיים.
הנושא עולה בדיוק בתקופה שבה הזירה הפוליטית הישראלית מנסה לבחון מחדש את מפת הכוחות. בנט, שכבר ניהל בעבר קואליציה רחבה שכללה גם מפלגה ערבית, מכיר מקרוב את המחיר הפוליטי של הצהרות נחרצות מראש. ההתנסות הזו, כך נראה, מלווה אותו גם הפעם בבניית האסטרטגיה מול איזנקוט.
איזנקוט, מצדו, נתפס כמי שמנסה לבנות לעצמו מעמד של גורם ממלכתי שיכול לדבר עם כל הצדדים. הסכמתו, לפי הדיווחים, לקבל את הבקשה של בנט ולא לדרוש ממנו הצהרות פומביות, משקפת הבנה הדדית בין השניים על הצורך לשמור על פתח למשא ומתן, גם במחיר של עמימות כלפי הציבור.
בתוך כך, אביגדור ליברמן ממשיך לסמן את עצמו כגורם שמציג עמדה ברורה וחד משמעית כלפי המפלגות החרדיות, בניגוד לגישה הזהירה יותר של בנט. הניגוד בין הקו הנחרץ של ליברמן לבין ההימנעות המכוונת של בנט מהצהרות ממוקדות, ממחיש את שני המודלים המתחרים שמתגבשים כעת מול הגוש המרכזי: האחד מבוסס על עמימות אסטרטגית שמשאירה פתח למשא ומתן, והשני על הצבת קו ברור שמטרתו למשוך קולות של ציבור שמתנגד לכל שיתוף פעולה עם החרדים.
בקרב הגורמים הפוליטיים המעורים בנעשה בזירה, יש הערכה שההבטחה של בנט אינה מקרית. היא חלק מתפיסה רחבה יותר שלפיה כל הצהרה פומבית כלפי המגזר החרדי, בין אם חיובית ובין אם שלילית, עלולה לפגוע ביכולת התמרון ברגע שבו יידרש להרכיב קואליציה בפועל. העמימות הפכה בשנים האחרונות לכלי פוליטי מרכזי אצל מנהיגים שמבקשים לשמור על אופציות פתוחות בשני הכיוונים, מול הגוש החרדי ומול הגוש הערבי כאחד.
עוד מהדיווחים
לפי מעריב, גדי איזנקוט הציע לנתניהו הצעה להקמת ממשלת אחדות, אך הציב לכך תנאי חריג. לפי מעריב, איזנקוט פועל במקביל על פי שלושה תרחישים שונים להקמת הממשלה, בעוד ליברמן מציב קו אדום אחד בלבד.
למה זה חשוב
האופן שבו בנט ואיזנקוט מנהלים את המשא ומתן משפיע ישירות על השאלה אילו מפלגות יישבו בממשלה הבאה ואילו תנאים יוצבו לחרדים ולערבים, למשל בנוגע לחוק הגיוס. הקורא הישראלי עשוי להבין את התוצאה הממשית של העמימות הזו רק אחרי הבחירות, כשהקואליציה כבר תיסגר בפועל.
בשבועות הקרובים צפויה הסוגיה להמשיך ולהעסיק את הזירה הפוליטית, במיוחד ככל שתתבהר התמונה לגבי מועד הבחירות הבאות ומפת הגושים הפוטנציאלית. השאלה אם בנט יצליח לעמוד בהבטחתו כלפי איזנקוט, ואם הקו הזה יחזיק מעמד מול לחצים ציבוריים שיידרשו ממנו תשובות ברורות יותר, צפויה להתברר בהמשך הדרך.
נפתלי בנט מתחייב לשמור על עמימות מול החרדים והערבים, בעוד ליברמן בוחר בדרך ההפוכה ומצהיר על קו ברור.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה