בכל שנה מחדש, כשחנוכה מתקרב, יש מי שמתלבט אם בכלל שווה להתעסק עם סופגניות בבית, כשבכל פינה אפשר לקנות אותן מוכנות. אבל יש הבדל עצום בין סופגניה שיצאה מהמקרר של מאפייה לפני שלושה ימים לבין אחת שטוגנה באותו רגע, עוד חמה, עם הציפוי שעדיין לא לגמרי התקשה. המתכון הזה נולד מתוך רצון להוכיח שאפשר להגיע לאותה רמה בלי שום רכיב מן החי, ולא בתור פשרה - אלא כגרסה שעומדת בזכות עצמה.
הסוד הראשון נמצא בבצק עצמו. במקום ביצים, נכנס לתמונה רסק תפוחים, שמעניק לחות ומבנה בלי לשנות את הטעם. המרגרינה הצמחית תופסת את מקומה של החמאה, וחלב סויה מחליף את החלב הרגיל. השילוב הזה, יחד עם כפית ברנדי שמוסיפה עומק קטן ובלתי מורגש, יוצר בצק שמתנהג בדיוק כמו בצק סופגניות קלאסי - רך, גמיש ומבריק אחרי הלישה.
נקודה שחשוב לשים לב אליה היא התפיחה הכפולה. אחרי שהבצק הכללי תפח והכפיל את נפחו, הוא מתחלק לכדורים קטנים במשקל אחיד - בערך חמישים גרם ליחידה - ואז מתפיח שוב. השלב השני הזה הוא מה שמבדיל בין סופגניה שטוחה לסופגניה שעולה יפה בטיגון ונשארת אוורירית בפנים. מי שמדלג על ההתפחה השנייה עלול לקבל תוצאה דחוסה יותר, גם אם הבצק עצמו היה מוכן טוב.
הטיגון דורש סבלנות ולהבה בינונית בלבד. שמן חם מדי ישרוף את החוץ לפני שהפנים יספיק להתבשל, ושמן קר מדי יגרום לסופגניה לספוג יותר שמן ממה שצריך. הסימן הכי אמין הוא הסיבוב הטבעי - ברגע שהצד הראשון מוכן, הסופגניה מתחילה להתהפך בעצמה במגע קל, כמעט כאילו היא יודעת שהגיע הזמן.
הציפוי כאן בנוי על קרם קוקוס בריכוז שומן גבוה במקום שמנת מתוקה רגילה, מה שמאפשר לקבל גנאש שוקולד חלק ומבריק בלי שום מוצר חלבי. אותו קרם קוקוס, בגרסה מוקצפת עם אבקת סוכר ואבקת פודינג וניל, הופך למילוי יציב שמחזיק צורה ומאפשר גם לעשות פרח קצפת קטן על גבי כל סופגניה מוכנה.
מי שבוחר במילוי ריבת תות במקום הקרם יגלה טריק פשוט שחוסך התעסקות - טוחנים את הריבה קודם בבלנדר או בנינג'ה, כך שהיא נוזלית מספיק לעבור בקלות דרך שקית הזילוף בלי להיתקע על כל פיסת פרי.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה