תושבי הן ולוחמי המילואים מאוכזבים מהפסקת האש במלחמה בלבנון

בזמן שצה"ל מנסה להציג את הפסקת האש כהישג וניצחון, תושבי שדה התעופה הן שבצפון ישראל, לצד לוחמי המילואים שפגשו, שומעים תחושות שונות לחלוטין. אלו מדברים על אכזבה עמוקה ותחושה שהמבצע לא הסתיים מספיק.

לדברי דורון קדוש, "התחושה לא נעימה, בלשון המעטה. היינו באים לדרוס, לנצח, כדי שתושבי הן לא יחוו שוב את מה שהם חוו. עכשיו מבואסים שעצרו אותנו בשלב הזה, כי האמנו שיכולנו להמשיך ולהגיע ליותר".

המילואימניקים שפגש קדוש, רובם דור שני ללוחמים בלבנון, שהוריהם לחמו במבצעים הגדולים של 1982 ו-2006, מתארים את המלחמה הנוכחית כ"מלחמת לבנון הרביעית". הם הגיעו עם ניסיון ומוטיבציה גבוהה, אך נתקלו בתחושת תסכול בעקבות ההפסקה.

שאלה מרכזית שהועלתה בפני המילואימניקים הייתה האם האיום על תושבי הן אכן הוסר. התשובה הייתה ברורה ומאופקת: "נוטים להאמין שלא". התחושה היא שהאיום מהדרום של לבנון עדיין קיים, והלוחמים אינם רגועים באמת.

הקול הזה חשוב במיוחד לאור כך שהוא אינו נשמע רק מקריית שמונה ומיישובי הצפון הישראלי. גם בלבנון, מהכפר עייתא א-שעב, מגיעות חדשות על תחושות דומות, מה שמדגיש את עומק המתח באזור ומעורר חששות לפעולות עתידיות.

תחושת האכזבה הקרובה של הלוחמים מצביעה על כך שהפסקת האש שנתקבלה על ידי ההנהגה טרם מבטיחה שקט בטווח הארוך. הם מדברים על רצון להמשיך ולפעול כדי להשיג שקט ויציבות אמיתית באזור.

גורמים בצה"ל מציגים את הפסקת האש כהצלחה שהשיגה הורדת אש מיידית מחד ויכולת להתמקד בלחימה נגד ארגוני הטרור בלבנון מהצד השני, אך בקרב הלוחמים והתושבים קיימת תחושה אחרת של אי ודאות וחוסר שביעות רצון.

דבריהם של לוחמי המילואים שקדוש שוחח איתם משקפים גם זווית שונה על המלחמה, שבה הרצון "לדרוס" ולהשיג ניצחון חד משמעי מתנגש עם המציאות הפוליטית והצבאית שמגבילה את פסגת הלחימה.

בעוד ההסכמים הפוליטיים מנסים לייצב את המצב, תושבי הן ולוחמי המילואים נשארים עם תחושה של חוסר מענה אמיתי לאיום שממשיך לתלוש את השקט באזור הצפון. רבים מהם רואים את הפסקת האש כהפוגה זמנית בלבד.

מהידיעות האחרונה עולה כי אין עדיין תוכניות ברורות להמשך הפעולה, אך מבחן השטח והתחושות בשטח מראים כי המתחים לא נעלמו, והחשש לפלישות נוספות או העדר שקט בטווח הארוך נשאר חזק.