ראש ממשלת לבנון: "נסיגה מוחלטת של ישראל מהדרום - זו הדרישה"

ראש ממשלת לבנון נואף סלאם שם את הקלפים על השולחן. בראיון לוושינגטון פוסט, לקראת פתיחת המשא ומתן עם ישראל, סלאם הצהיר בבירור: לבנון לא תסכים לשום הסדר שבו צה"ל ממשיך להחזיק שטח לבנוני. "איננו יכולים לחיות עם מה שנקרא 'אזור החיץ' בדרום לבנון", אמר.

זו לא עמדת פתיחה גמישה. זו דרישה. סלאם הוסיף במפורש שכל הסכם עתידי ידרוש נסיגה מוחלטת של הכוחות הישראליים מדרום המדינה. כלומר, כל מודל שישראל תציע שמשאיר נוכחות צבאית ולו סמלית בשטח לבנוני, ייפסל מראש.

אזור החיץ שסלאם מתייחס אליו הוא השטח שצה"ל מחזיק בדרום לבנון מאז הפסקת האש בנובמבר האחרון. ישראל הצדיקה את ההחזקה בשטח הזה כצורך ביטחוני, כדי לא לחזור למצב שאפשר לחיזבאללה להיצמד לגבול. בירות, לפחות בגרסה הרשמית שסלאם מציג, לא מוכנה לאשר את הנוסחה הזו.

מה שמעניין בעמדת סלאם הוא התזמון. הוא לא אמר את הדברים האלה בנאום פנימי, אלא לוושינגטון פוסט, בפומבי, ברור ומדויק. זו הצהרה שנועדה להגיע לירושלים ולוושינגטון בו זמנית, ולקבע ציפיות לפני שהמשא ומתן האמיתי מתחיל. מבחינתו, זה ספין שליטה על נקודת הפתיחה של השיח.

ישראל, מנגד, לא נראית ממהרת להתפנות. ההנחה שעמדה בבסיס הנוכחות בדרום לבנון היא שכניסה של צבא לבנון לאזור ופירוק מלא של תשתיות חיזבאללה הם תנאי מוקדם לכל נסיגה. עד שזה לא קורה בפועל ובאופן מאומת, ישראל מתכוונת להישאר. הפער בין שתי העמדות הוא לא טכני, הוא מהותי.

סלאם עצמו נחשב לדמות מתונה יחסית, ממשלתו נצבת כממשל שאינו בשליטת חיזבאללה, והמערב מכיר בו ככזה. אבל גם הוא, כפי שמראה הראיון, לא יכול להרשות לעצמו להיראות כמי שמוותר על ריבונות לאומית. בלבנון הפנימית, כל ויתור על שטח הוא רגישות קיומית.

השאלה שצריכה לעמוד על השולחן היא פשוטה: מי יבטיח שדרום לבנון לא יחזור לשמש מוצא לתקיפות על ישראל, אם צה"ל ייסוג לחלוטין? ההסכם שיגיע, אם יגיע, ייאלץ לענות על השאלה הזו. עד שיש תשובה, ישראל לא תזוז, וסלאם לא יוכל להסכים לפחות ממה שהצהיר.

המשא ומתן בין ישראל ולבנון צפוי להיות ארוך ומסורבל. הצהרת סלאם לוושינגטון פוסט היא רק פתיחת המהלך, אבל היא מסמנת בדיוק היכן הרצפה הלבנונית. ישראל תידרש להחליט אם יש לה תשובה שאינה "לא".