נפטר דניאל לוז, ששרד את השואה ואת טבח 7 באוקטובר

דניאל לוז, שורד השואה שגם שרד את טבח 7 באוקטובר, נפטר. לוז היה אחד האנשים הנדירים שזכה, אם ניתן לומר כך, לשרוד שתי קטסטרופות שהותירו חותם עמוק בעם היהודי ובמדינת ישראל.

סיפורו של לוז לא היה רק סיפורו האישי. הוא ייצג משהו גדול יותר: את הקשר הישיר בין השואה לבין מה שהתרחש ב-7 באוקטובר. אדם שנשא בגופו ובזיכרונו את שני האסונות הגדולים ביותר שהכה אותם על ראשו של העם היהודי במאה האחרונה.

הטבח של 7 באוקטובר 2023 היה לאחת השעות האפלות ביותר בתולדות מדינת ישראל. מאות אנשים נרצחו, רבים נחטפו לעזה, וקהילות שלמות נמחקו. לוז היה בין אלה שהצליחו לשרוד את אותו יום נורא, בעוד שכבר נשא מאחוריו חיים שלמים של זיכרון ושרידות מהשואה.

שרידי השואה שהיו עדים גם ל-7 באוקטובר הפכו לנושאים של עדות כפולה. אנשים שביקשו להאמין שמה שעברו בילדותם לא יחזור, ומצאו את עצמם פנים אל פנים מול אכזריות דומה. לוז היה אחד מהם, ובמותו נסגר עוד פרק ייחודי ועצוב בתולדות הדור.

לוז הלך לעולמו לאחר שחי חיים שסבלו מהצללים הקשים ביותר שהטיל ההיסטוריה. עצם העובדה שהצליח לעמוד על רגליו לאחר שני אירועים כאלה מספרת משהו על האדם שהיה.

מותו של דניאל לוז מצטרף לגל הפטירות של שורדי השואה, שהדור שלהם הולך ומתדלדל משנה לשנה. עם לכתם, הולכת גם העדות החיה, הישירה, של מה שעבר על העם היהודי. הפטירה של לוז כואבת במיוחד לאור כל מה שעבר, לא רק בעבר הרחוק, אלא גם בשנה האחרונה.

על פי הדיווחים, ידיעת פטירתו עוררה תגובות של צער בקרב מי שהכירו את סיפורו ואת דמותו. לוז הפך, בשנה האחרונה, לסמל של שרידות שקשה מאוד לתאר במילים. שני מרחבי זמן שונים, שני גלי אלימות, אדם אחד שנשא הכל.

עם פטירתו של דניאל לוז, נותרת שאלה שתמשיך ללוות את החברה הישראלית: כמה מהשורדים, מהדור ההוא ומהאסון האחרון, עוד נותרו בינינו, ואיך שומרים על הזיכרון כשנושאיו הולכים אחד אחד.