ראש הממשלה בנימין נתניהו פתח את הערב בהצהרה חדה: יש תיאום מלא בין ישראל לבין הנשיא דונלד טראמפ בכל הנוגע למגעים מול איראן. זה לא הבטחה סתמית. זה מסר מחושב שנועד להגיע לטהרן לא פחות מאשר לוושינגטון.
נתניהו הבהיר שהיעד הוא אחד ובלתי מתפשר: פירוק מלא של יכולות ההעשרה האיראניות. לא הגבלה, לא פיקוח, לא הסכם ביניים. פירוק. זו שפה שונה מזו שהעולם רגיל לשמוע בהסכמים גרעיניים, ובירושלים יודעים היטב מה המשמעות של הנחת הרף הזה כנקודת פתיחה.
במקביל להצהרות, נמסר כי נתניהו מתכנן לשוחח עם טראמפ הלילה. שיחה בין שני המנהיגים בעיצומו של משא ומתן עם איראן היא אות ברור שהתיאום אינו רק דקלרטיבי. ישראל רוצה להיות בחדר, גם אם לא פיזית.
ישראל, הדגיש נתניהו, ערוכה לכל תרחיש. הניסוח הזה, שגרתי ככל שיישמע, הוא הצהרת כוונות בפני עצמה. "כל תרחיש" בשפה הביטחונית-מדינית פירושו גם אפשרות של הסלמה צבאית. מי שמכיר את הלקסיקון הזה יודע שלא משתמשים במשפט הזה בקלות, ובוודאי לא בשלב שבו אמריקה מנהלת מגעים דיפלומטיים.
הרקע למהלך הוא שיחות שמתנהלות בין ארצות הברית לאיראן, שיחות שישראל לא יושבת בהן כצד רשמי. זה תמיד המקום הלא נוח של ירושלים: להיות בעלת האינטרס הגדול ביותר בתוצאה, אבל לא בחדר. נתניהו מנסה לפתור את הסתירה הזו בדיוק כך, על ידי הצגת תיאום כל כך הדוק עם טראמפ, עד שישראל בפועל נמצאת בתמונה גם ללא נציג פורמלי.
השאלה שלא נענתה היא מה בדיוק כולל אותו "תיאום מלא". האם ישראל קיבלה מחויבות אמריקנית שלא ייחתם הסכם שאינה מאשרת? האם יש הבנות על סף איראני שאם יחצה ישראל רשאית לפעול? אלה הפרטים שלא מגיעים להצהרות פומביות, אבל הם הדבר האמיתי.
בממשלת ישראל מודעים היטב שהמגעים האמריקנים-איראניים יוצרים לחץ זמן. ככל שהדיפלומטיה מתקדמת, כך קטן החלון לאפשרות אחרת. לכן גם ההדגשה על "כל תרחיש" עכשיו, לא אחרי. זה ניסיון לשמר את האופציות גם כשהדיפלומטיה מתגלגלת.
השיחה בין נתניהו לטראמפ הלילה צפויה להיות ציר מרכזי בהמשך. אחריה, אפשר להניח שיצאו עדכונים על מצב המגעים, על עמדת ישראל ועל מה שנראה בעיני ירושלים כקווים אדומים שלא ניתן לחצות בשום הסכם עתידי.
ישראל נכנסת לאחד הלילות הדיפלומטיים המתוחים של השנה, עם שיחה בין שני מנהיגים שהתוצאה שלה עשויה לעצב את הצעד הבא מול טהרן.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה