ניקולאי מלאדנוב, ראש "מועצת השלום" לרצועת עזה, הציג בפני מועצת הביטחון של האו"ם מתווה מפורט בן 15 צעדים שנועד להסדיר את המצב ברצועה. הוא קרא במפורש לאו"ם להשתמש ב"כל אמצעי הזמינים לו" כדי ללחוץ על חמאס לוותר על נשקו - ולמעשה לאפשר את הפיכתה של עזה לישות אזרחית. הצעד הזה, אם יתממש, ישנה את המציאות בשטח בצורה שלא נראתה מאז תחילת הלחימה.
לפי המתווה, הנשק ברצועה יועבר לגורמים פלסטיניים שיפעלו תחת הוועדה הלאומית לניהול עזה - הגוף שאמור לנהל את הרצועה לאחר חמאס - ויהיה נתון לפיקוח בינלאומי. במקביל, המתווה מניח נסיגה הדרגתית של ישראל משטחי הרצועה, לצד שיקום ומבנה ביטחוני חדש. אבל יש שם פרט שכדאי לשים אליו לב: מסירת הנשק האישי לא תתבצע בתחילת התהליך. היא מותנית בהשגת "אבני דרך בתחום הביטחון" שעדיין לא הוגדרו במלואן.
הבעיה המרכזית שמלאדנוב ניצב מולה היא פשוטה - חמאס לא מתכוון לשתף פעולה. הארגון ממשיך לדחות כל דרישה לפירוז, שומר על שליטה צבאית ומינהלית על חלקים ניכרים מהרצועה, ומבחינתו הנשק הוא הגיבוי האחרון לשרידות הפוליטית שלו. כל עוד חמאס שולט בתשתיות ובכוח האש, אין גוף אחר שיכול לתפקד בצורה אמיתית בשטח.
מלאדנוב לא חסך מילים. לדבריו, אם ההפרות יימשכו ואם חמאס ימשיך לחסום את הפירוז, עזה "תישאר מפולטת ומבולגנת". הוא הזהיר שהחלוקה הנוכחית של הרצועה - שבה ישראל שולטת על כ-60 אחוז מהשטח - עשויה להתקבע ולהפוך לעובדה בשטח שקשה יהיה לשנותה בהמשך. זו אזהרה שמכוונת לא רק לחמאס אלא גם למדינות חברות באו"ם שעדיין מהססות להפעיל לחץ אמיתי.
ההקשר חשוב: "מועצת השלום" עצמה הוקמה על ידי ארצות הברית תחת הנשיא טראמפ כמנגנון לטיפול בשאלת יום שאחרי המלחמה בעזה. רצועת עזה, השטח שמונה מעל שני מיליון תושבים ב-365 קילומטרים רבועים, נפגעה קשות במהלך מבצעי צה"ל בעקבות תקיפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023. חלק גדול מהשטח הפך לחורבות, ושאלת מי ינהל אותו לאחר המלחמה נותרת פתוחה.
מה שמלאדנוב הציג בניו יורק הוא בסופו של דבר ניסיון לתת מסגרת בינלאומית למה שישראל ממילא דוחפת אליו בשדה - פירוק חמאס מנשקו כתנאי לכל הסדר. ההבדל הוא שהמתווה עוטף את זה בשפת פשרה ושיקום, ומנסה להכשיר נסיגה ישראלית הדרגתית ככרטיס כניסה לתהליך. השאלה היא האם מועצת הביטחון תסכים לפעול בצורה מחייבת, בייחוד כשמדינות כמו רוסיה וסין יושבות לצד השולחן.
הפער בין המסמך שהוצג לבין הריאליטי בשטח הוא עצום. ישראל הרחיבה את שליטתה לכ-60 אחוז מהרצועה. חמאס עדיין מחזיק בכוח. הוועדה הלאומית לניהול עזה היא מבנה שעדיין מגבש את עצמו. ו"אבני הדרך הביטחוניות" שמלאדנוב מדבר עליהן לא קיבלו עדיין הגדרה מדויקת. בלשון ישירה - יש מסמך, יש כוונות, אבל עדיין אין מנגנון אכיפה.
מלאדנוב דרש מחמאס וישראל כאחד לכבד את ההסכמות שהושגו, והדגיש כי "האופציה היחידה" היא קידום תהליך שיאפשר חיים נורמליים לאוכלוסייה האזרחית הפלסטינית. אבל כל עוד חמאס מחזיק נשק ושליטה, כל אותן הבטחות על שיקום ומנגנוני ביטחון חדשים נשארות על הנייר.
בשלב הבא יידרש מועצת הביטחון לגבש עמדה מוסכמת - דבר שבהינתן הפוליטיקה הפנימית של הגוף, ובמיוחד זכות הוטו של מדינות מסוימות, לא ברור שיקרה בזמן הקרוב.
הדיון במועצת הביטחון צפוי להימשך, אך הסיכוי לפעולה מחייבת ממשיך להיתקל בקיר הפוליטי הרגיל של הגוף האו"מי.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה