נשיא לבנון ג'וזף עאון הבהיר: כל עוד לא נחתם הסכם לסיום הלחימה, לא תתקיים פגישה עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. העמדה נמסרה בראיון גלוי, ומשרטטת את קווי המשא ומתן המתנהל כעת בין שתי המדינות.
עאון הדגיש כי מה שמתנהל עכשיו הוא מו"מ על הסכמי אי-לחימה בלבד. לא שלום. לא נורמליזציה. לא הצטרפות להסכמי אברהם. המסגרת שהוא מגדיר היא קיום משותף ללא תוקפנות, שממנה לא צומחת כל הכרה דיפלומטית רשמית בישראל.
ההבחנה אינה סמנטית. היא פוליטית לחלוטין. לבנון מנסה לנהל מהלך עם ישראל מבלי לשלם את המחיר הפנימי שנלווה לנורמליזציה מלאה, מחיר שחיזבאללה, ולו המוחלש, לא יאפשר בשלב זה.
נתניהו מצידו לא הגיב עד כה באופן פומבי לדברים, אך המסר של עאון ברור: כל פגישה ישירה בין ראשי שתי המדינות תחייב תחילה הסכמה מלאה על הדף ולאחר מכן חתימה. לא לפני. לא תוך כדי.
הפרט המפתיע בתמונה הוא נביה ברי, יו"ר הפרלמנט הלבנוני ודמות ששמה קשור היסטורית לציר השיעי ולחיזבאללה. לפי הדיווחים, ברי, שהיה חצוי עד כה בנוגע להסכם עם ישראל, צפוי להביע תמיכה פומבית במהלך. אם זה יקרה, מדובר בשינוי פוליטי משמעותי בפנים הלבנוניות.
ברי אינו דמות שולית. הוא עומד בקשרים עמוקים עם חיזבאללה, ועצם הריחוק שלו מעמדת הארגון, גם אם חלקי, מסמן שלאחר מלחמת הקיץ האחרונה משהו בשדה הפוליטי הלבנוני זז. עאון מנצל את החלל הזה.
השאלה שנשארת פתוחה היא מה בדיוק כלול ב"הסכמה מלאה" שעאון מציב כתנאי לפגישה. האם הכוונה לטיוטה סגורה, לניסוח סופי, או לחתימה בפועל? ההגדרה הזו תקבע אם הפגישה בין שני המנהיגים היא אופק ריאלי בחודשים הקרובים, או רחוקה הרבה יותר.
בינתיים, המו"מ מתנהל, לפי עאון עצמו, ברמה טכנית ורצינית. הצד הלבנוני מנסח עמדה שתאפשר לו להסביר לציבור שלו שלא כרת ברית עם ישראל, אלא הגיע להסדר ביטחוני שמונע מלחמה נוספת. ההסבר הזה נדרש, והוא מגדיר את הגבולות של מה שניתן להשיג.
ישראל, מצידה, עדיין לא הבהירה פומבית מה בדיוק היא דורשת כתנאי מינימום להסכם שכזה, ועד כמה מתכוננת לקבל את המסגרת המצומצמת שעאון מציע.
ההתפתחויות הבאות יהיו תלויות במידה רבה בשאלה האם ברי אכן יצא בהצהרת תמיכה פומבית, ובמה ישראל תאמר בגלוי על גבולות הסכם שאינו שלום.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה