מיד אחרי התקיפה הישראלית בדאחייה שבביירות, יו"ר הפרלמנט האיראני מוחמד-באקר קאליבאף פרסם הודעה חריגה ותקיפה כלפי ארצות הברית. ההצהרה זעזעה את מי שציפה לחתימה מהירה על הסכם בין איראן לארה"ב, ושלחה אות ברור: טהראן עדיין לא שם.
"הפלישה הציונית לדאחיה הוכיחה שוב כי לאמריקה חסר הרצון או היכולת למלא את התחייבויותיה", כתב קאליבאף. "אי אפשר לצבור נקודות על ידי מתן אור ירוק למשטר. המשחק של שוטר רע ושוטר טוב הוא מיושן. אם אין לך את הרצון והיכולת למלא את התחייבויותיך - לא ניתן לדבר על המשך הדרך".
לצד קאליבאף, השמיע בכיר פרלמנטרי נוסף איום גלוי כלפי ישראל. יו"ר הוועדה לביטחון לאומי של הפרלמנט האיראני, איבראהים עזיזי, הוציא הצהרה זמן קצר לאחר הדיווחים על התקיפה בדאחייה, וציין כי "תגובה חריפה עומדת להגיע". עזיזי לא ניסה לרכך את דבריו: "הפשע שביצע המשטר הציוני היום בדאחייה שבביירות הוכיח פעם נוספת כי ארצות הברית חלשה וחסרת אמינות, שכן היא אפילו אינה מסוגלת לשלוט במשטר הבלתי לגיטימי הזה".
דאחייה היא מעוז חיזבאללה בדרום ביירות, ומתקיפות ישראליות קודמות במקום נהרגו בחודשים האחרונים מספר מראשי הארגון, ביניהם המנהיג הכריזמטי חסן נסראללה. האזור נחשב לסמל כוחו של חיזבאללה ולמרכז הפיקוד שלו בלבנון, ותקיפות חוזרות שם מתפרשות בטהראן כאתגר ישיר לציר ההתנגדות שהיא עצמה בנתה ומממנת.
ההצהרה של עזיזי אינה בודדת. בשבועות ובחודשים האחרונים חזרו בכירים איראנים שוב ושוב על נוסח של "תגובה מגיעה" - אך עד כה המדינה נמנעה מהסלמה ישירה מול ישראל. השאלה האמיתית שעולה מהצהרתו אינה רק מה תעשה איראן, אלא מה הסמכות שיש לו להצהיר על כך. יו"ר הוועדה לביטחון לאומי של הפרלמנט אינו חלק ממסגרת קבלת ההחלטות הביצועית באיראן - זו נמצאת בידי המנהיג העליון חמינאי ומועצת השומרים. דבריו משקפים אווירה, לחץ פנימי וציפיות ציבוריות, אבל אינם בהכרח מחויבות מבצעית.
ההודעה החריגה לא הגיעה בחלל ריק. לפי הדיווחים, איראן העבירה את עמדותיה לארה"ב באמצעות קטאר עוד לפני התקיפה בדאחייה, תוך שהדגישה שטרם סוכם דבר ולא התקבלה שום החלטה סופית. כך, בעוד שבוושינגטון ובפקיסטן העריכו כי החתימה האלקטרונית על הסכם עשויה להתבצע עוד ביום שישי, בטהראן המשיכו לאותת בדיוק ההפך.
ומה שמסבך את התמונה עוד יותר הוא מה שמתרחש ברחובות איראן עצמה. עשרות מפגינים יצאו לרחובות משהד וטהראן במחאה נגד ההסכם המתגבש עם ארה"ב. בהפגנות נשמעו קריאות קשות נגד שר החוץ עבאס עראקצ'י ונגד קאליבאף עצמו, ובחלק מהמקרים אף קריאות להתפטרותם וקריאות מוות נגד השניים. "מוות לעראקצ'י, חסר הכבוד והמסתנן. מוות לקאליבאף המתפשר", כך נשמע מהמפגינים.
מדובר בתמונה פנים-איראנית מורכבת ביותר. מצד אחד, קאליבאף עצמו תוקף את ארה"ב בחריפות ומטיל ספק בהמשך המגעים. מצד שני, הוא עצמו מותקף על ידי הגורמים הניציים ביותר בפנים, שרואים בו "מתפשר" שמוכן להגיע להסכם מלכתחילה.
בזירה הפוליטית הפנים-איראנית ממשיכה ההתנגדות להסכם לגבור. חברי פרלמנט ואנשי המחנה השמרני תקפו בימים האחרונים את המגעים עם ארה"ב, וטענו שאיראן מוותרת על נכסים אסטרטגיים משמעותיים תמורת הישגים מוגבלים בלבד. אחד הנושאים הבוערים הוא מצר הורמוז, שגורמים ניציים באיראן רואים בו את אחד ממנופי הלחץ המרכזיים של טהראן מול המערב. הפתיחה מחדש של המצר כחלק מהסכם מוצגת על ידם כוויתור קריטי שאיראן לא צריכה לאפשר.
המסר שעולה מכל זה ברור: גם אם יש בטהראן גורמים שרוצים בהסכם, הלחץ מהמחנה הניצי חזק ומאורגן. התקיפה הישראלית בדאחייה סיפקה לאותם גורמים תחמושת ציבורית נוחה, וקאליבאף, שנמצא בין הפטיש לסדן, בחר לפרסם הצהרה שתגן עליו מפני האשמות של כניעה לאמריקאים.
נכון לעכשיו, לא ברור מה יהיה גורל המגעים. טהראן לא אמרה "לא", אבל גם לא אמרה "כן". המסר האיראני הרשמי הוא שהסעיפים שאיראן מעוניינת בהם הועברו לצד האמריקאי, אך לא סוכם דבר ולא נקבע מועד לחתימה. כל עוד ממשיכות ההפגנות ברחובות וההתנגדות בפרלמנט, ספק אם המצב ישתנה בקרוב.
ההתפתחויות בטהראן ממשיכות לעקוב מקרוב בוושינגטון ובמדינות המתווכות, כאשר כל ההמתנה היא לאות ברור מהצד האיראני אם יש בכלל ממשיכים קדימה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה