תעשייה דיגיטלית חסרת תקדים צמחה ברוסיה מאז אמצע שנת 2025: בלוגריות ויוצרות תוכן מנצלות כלים מבוססי בינה מלאכותית כדי ליצור סרטוני פרידה וירטואליים של חיילים שנהרגו במלחמה באוקראינה, ומוכרות אותם למשפחות הנופלים. המחירים נעים בין 200 רובל לסרטון פשוט ועד 10,000 רובל לפרויקטים מורכבים הכוללים מכתבי פרידה מזויפים כביכול בידי החייל שנהרג.
המנגנון עובד על פי תבנית קבועה: המשפחות שולחות תמונות של יקיריהן ליוצרות התוכן, שמזינות אותן לתוכנות גנרטיביות המייצרות סרטונים קצרים המלווים במוזיקה תזמורתית. התופעה תפסה תאוצה חסרת תקדים ברשתות החברתיות, על רקע נתונים המצביעים על כך שלפחות 225,000 חיילים רוסים נהרגו מאז הפלישה לאוקראינה בשנת 2022 - נתון שהשלטונות במוסקבה מנסים להצניע.
אחד המקרים הבולטים שנחשפו הוא של בלוגרית הידועה בשם קטיה ג'ין, שצברה כעשרה מיליון עוקבים ברשת טיקטוק. היא פרסמה קליפ בן 15 שניות המציג מציאות דמיונית שבה המלחמה הסתיימה ושלטי חוצות במוסקבה מבשרים: "המבצע הצבאי המיוחד הסתיים. הגיבורים שלנו חוזרים הביתה", כאשר דמויות המבוססות עליה ועל בעלה מתחבקות בדמעות. במציאות, בעלה נעלם בחזית וגורלו אינו ידוע. היא הפכה את הטרגדיה האישית שלה לכלי שיווקי ומכרה סרטונים דומים לאלפי נשים אחרות, עד שמחקה את כל תכניה מהרשתות.
אוליאנה לבד, יוצרת תוכן רוסייה הנשואה אף היא לחייל המשרת בחזית, מסרה כי היא מרוויחה בין 150,000 ל-200,000 רובל בחודש - סכום הכפול מהשכר הממוצע ברוסיה. הצלחה כלכלית זו מעוררת ביקורת חריפה. גולש אחד כתב תחת אחד הסרטונים: "היזהרו שהאובדן לא ידפוק על הדלת שלכן. יש נושאים שאסור לגעת בהם, אבל אתן פשוט רציתן לעשות כסף".
מנגד, אנה קורבלבה, תושבת העיר קמנסק-אוראלסקי שהקימה את פרויקט "סרטוני פרידה" במאי 2025, מגנה על עבודתה. "בחודשים הראשונים בכיתי כמעט כל יום. עם הזמן למדתי להפריד את הרגשות שלי מהעבודה. המטרה היא לעזור לאנשים להתמודד עם פרידות שלא הושלמו ולתת להם הזדמנות לחבק שוב בעלים, הורים וילדים", אמרה.
הסרטונים, שבהם מוצגים החיילים הרוסים כמגנים מוסריים וכמלאכים השומרים על משפחותיהם מהשמיים, מעוררים זעם עמוק בקרב הציבור האוקראיני. תגובות רבות של אזרחים אוקראינים ברשתות תוקפות את התופעה: "אתן צריכות להתבייש להראות את הגיבורים שלכן, שהלכו להרוויח כסף מגואל בדם על ידי רצח הילדים שלנו".
קטרז'ינה נובאצ'יק-באסינסקה, חוקרת במרכז לברהולם לעתיד הבינה המלאכותית באוניברסיטת קמברידג', מתריעה מפני ההשלכות האתיות והנפשיות של התופעה. "יצירת בוטים של מתים של חיילים רוסים או סרטוני דיפייק של חיילים שנפלו החוזרים מאוקראינה היא מורכבת ביותר וקשה מאוד להערכה אתית. במובן מסוים, כולנו נמצאים בעיצומו של ניסוי טכנולוגי ותרבותי, ולא ידוע האם הוויזואליזציה של הבינה המלאכותית מסייעת לאנשים להתמודד עם אבל או שמא מעמיקה ומקבעת אותו", אמרה.
העדויות של המשפחות שרכשו את השירותים מציירות תמונה פסימית. אם שכולה שאיבדה את בנה בחזית אמרה: "האם הטכנולוגיה יכולה לעזור לי לקבל את העובדה שלעולם לא אחבק את הבן שלי שוב? לא. זו אשליה". אישה אחרת, שרכשה תמונה מונפשת של בעלה המנוח כדי לשלבה על המצבה שלו בבית העלמין, הודתה: "מבחינה פסיכולוגית, לא, ברור שזה לא עזר - איך זה יכול לעזור?" ועם זאת, תלתה שתי תמונות דיגיטליות שלו בחדר השינה.
השימוש בזהויות דיגיטליות של אנשים שנפטרו אינו ייחודי לרוסיה, והוא מהווה חלק ממגמה עולמית המכונה "המשכיות דיגיטלית לאחר המוות", הנוכחת גם במוזיאונים, באולמות משפט ובקמפיינים פוליטיים. אולם מומחים מציינים כי בזמן מלחמה, כאשר המוות והאובדן הופכים לחלק מחיי היום-יום, הטכנולוגיה חוצה גבולות והופכת לכלי המשלב תעמולה ותרפיה כאחד.
עבור נשים רוסיות רבות, הסרטונים נותרים מפלט המאפשר להן לשמור על קשר מדומה עם יקיריהן, בעוד השאלות האתיות סביב התופעה צפויות להתעצם ככל שהמלחמה נמשכת ומספר הנופלים עולה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה