פרקליט המדינה נגד חוק מח"ש: "אמצעי לחץ על חוקרים ופרקליטים"

פרקליט המדינה עמית איסמן יצא היום (חמישי) בהתקפה חריפה על חוק מח"ש החדש, וקבע כי הוא מעורר "חשש כבד מאוד" שהמדובר לא רק ברפורמה מבנית אלא ביצירת מנגנונים שישמשו בעתיד לחץ על פרקליטים וחוקרים. הדברים נאמרו בכנס חיפה למשפט ה-16 באוניברסיטת חיפה.

איסמן תיאר את המצב שבו פועלת מערכת אכיפת החוק כאתגר כפול: "מן הצד האחד - שחיתות שלטונית, פשיעה מאורגנת חוצת גבולות, פשיעה גואה בחברה הערבית, חקירות רגישות נגד גורמים בעלי כוח, עבריינות כלכלית מתוחכמת ומהפכה טכנולוגית. מן הצד האחר - קיטוב חברתי גובר, שחיקה מכוונת של בעלי עניין באמון הציבור במערכת אכיפת החוק וניסיונות חוזרים ונשנים לגרור הכרעות משפטיות לתוך המחלוקות הפוליטיות".

לגבי חוק מח"ש, שעבר בכנסת לאחרונה ומנתק את המחלקה לחקירות שוטרים מהפרקליטות ומכפיף אותה למשרד המשפטים, אמר איסמן: "האמירות שנשמעו במהלך הליך החקיקה ולאחריו מעוררות חשש כבד מאוד כי החוק אינו נתפס רק כרפורמה מבנית במח"ש, אלא גם ביצירת מנגנונים העלולים לשמש בעתיד כאמצעי לחץ על פרקליטות ופרקליטים, חוקרות וחוקרים במסגרת מילוי תפקידם".

איסמן ייחד התייחסות מיוחדת לבעל תפקיד חדש שנוצר בחוק: הממונה על תיאום חקירות שוטרים. לדבריו, ממונה זה ימונה באמצעות מנגנון בעל אופי פוליטי מובהק, ויוסמך להכריע איזה גוף יחקור במקרים רגישים שבהם מעורבים שוטרים יחד עם גורמים נוספים, לרבות פרקליטים. "סמכות זו איננה טכנית בלבד", הדגיש. "זוהי סמכות בעלת משמעות רבה, שכן ההחלטה איזה גוף יחקור עשויה להשפיע על אופן ניהול החקירה, על זהות הנחקרים ועל תוצאותיה. היא נוגעת בלב מערכת האיזונים והבלמים שעליהם נשענת עצמאות מערכת אכיפת החוק".

גם מינוי מנהל מח"ש עצמו זכה לביקורתו של איסמן. לדבריו, החוק קובע כי המנהל ייבחר על ידי ועדה בעלת אופי פוליטי מובהק. "אין זו שאלה של זהות המועמד. זו שאלה של אופן המינוי. בדמוקרטיה לא די בכך שגוף יהיה עצמאי. עליו גם להיראות עצמאי בעיני הציבור", אמר.

איסמן הודה כי מח"ש ספגה ביקורת לאורך השנים, "אשר חלק ממנה היה מוצדק", אך הוסיף כי "חרף הביקורת, היא פעלה כחלק מפרקליטות המדינה, כחלק ממערכת מקצועית ועצמאית, ללא מעורבות פוליטית בקבלת החלטותיה המקצועיות". הוא ציין כי חוק מח"ש מצטרף להצעה לפיצול תפקיד היועצת המשפטית לממשלה, "אשר במתכונתה הנוכחית מעוררת אף היא קשיים משטריים כבדי משקל".

בנושא הלחץ הציבורי על גופי האכיפה, הבהיר איסמן: "החשש איננו מפני ביקורת. החשש הוא מפני יצירת אפקט מצנן העלול להשפיע על שיקול דעתם של גורמי אכיפה ותביעה בבואם לקבל החלטות מקצועיות בתיקים רגישים". הוא הבחין בין ביקורת לגיטימית לבין דה-לגיטימציה: "ביקורת מתמודדת עם טענות. דה-לגיטימציה אינה מתמודדת עם הטענה, היא מבקשת לשלול את עצם הלגיטימיות של מקבל ההחלטה". המסקנה שלו הייתה חדה: "חוקרים מורתעים לא יחקרו עבירות שחיתות".

התייחסותו של איסמן לרשתות החברתיות לא הייתה פחות נוקבת. "כל חקירה הופכת מיד לשדה קרב ציבורי. כל תובע, כל חוקר, כל מתלונן וכל חשוד נשפטים מיד בכיכר העיר הדיגיטלית עוד בטרם נשמעה ולו ראיה אחת", אמר. הוא הוסיף: "רעש אינו ראיה. כותרת איננה תשתית עובדתית. ומספר לייקים או שיתופים איננו מבחן משפטי". תביעה שמשקללת את עוצמת הלחץ הציבורי בהחלטותיה, ציין, "חדלה מלהיות תביעה עצמאית".

למרות הביקורת, איסמן הבהיר כי הפרקליטות לא תסוג: "על אף כל אלה, פרקליטות המדינה תעשה הכול כדי להיאבק בתופעות השחיתות השלטונית". הוא הכריז על עיקרון שהגדיר כ"לא נתון למשא ומתן": "הדין אינו משתנה לפי זהות הנחקר. ההכרעה הפלילית נגזרת מן הראיות ומהדין, לא מלחץ ציבורי, לא מכותרות, לא ממאמרים, ולא מזהות המעורבים, בכירותם, כוחם, או שיוכם הפוליטי".

זו אינה הפעם הראשונה שאיסמן מביע עמדה נגד חוק מח"ש. בפברואר האחרון כתב כי "התועלת שבהפרדת המחלקה לחקירות שוטרים מפרקליטות המדינה היא מוגבלת, בעוד שפוטנציאל הנזק לעצמאותה של היחידה ולפעולתה לפי סטנדרטים מקצועיים אחידים - הוא משמעותי ביותר". כעת, לאחר שהחוק עבר בקריאה שנייה ושלישית, ניכר כי עמדתו לא השתנתה. לא ידוע בשלב זה האם ייגבשו צעדים משפטיים לאחר כניסת החוק לתוקף.