בכיר בלבנון: צה"ל לא יסוג מהדרום עד שחיזבאללה יתפרק מנשקו

ישראל שולטת כיום בכ-450 קמ"ר בדרום לבנון, ובלבנון עצמה גוברת ההבנה כי צה"ל לא יפנה את השטחים הללו כל עוד חיזבאללה לא יפרק את נשקו. כך עולה מדיווח של ערוץ "אל-חדת'" הסעודי, שפורסם בסוף השבוע, ומדברי בכירים לבנוניים שנשמעו בשידור ציבורי.

לפי הדיווח, צה"ל התבסס ביותר מ-55 כפרים בדרום לבנון, ומרבית היישובים שנמצאים תחת שליטה ישראלית התרוקנו מתושביהם. רק במספר מצומצם של כפרים עדיין נותרת אוכלוסייה אזרחית. מדובר בנוכחות צבאית משמעותית שמכתיבה את קצב כל ההסדר האזורי.

בתוך הזירה הלבנונית עצמה, קולות בולטים החלו לומר בפומבי מה שנאמר עד כה בעיקר בחדרים סגורים. סרז' דאגר, מבכירי מפלגת הגדודים הנוצרית, הציג בשידור את מה שמתגבש כהכרה רחבה: ללא פירוק חיזבאללה מנשקו, לא תהיה נסיגה ישראלית, לא יהיה שיקום ולא תהיה חזרה של הפליטים.

"לא יהיה שיקום, לא תהיה חזרת פליטים ולא יהיה שינוי במצב כל עוד חיזבאללה לא ימסור את נשקו", אמר דאגר. הוא הוסיף נקודה שקשה להתעלם ממנה: "זו דרישה של נוצרים, סונים, דרוזים ואפילו של חלק מהשיעים". כלומר, מדובר בעמדה שחוצה קווים עדתיים בלבנון, ואינה נתפסת עוד כדרישה חיצונית של ישראל או ארצות הברית בלבד.

דאגר הדגיש כי הנשק צריך לעבור לידי מדינת לבנון ולא לידי ישראל, וכינה זאת "הדבר המכובד ביותר שחיזבאללה יכול לעשות" עבור לבנון. מדובר בניסוח שנועד לאפשר לחיזבאללה "פנים" בתהליך, אבל המסר הברור הוא: הנשק חייב לעבור מהארגון למדינה.

מפלגת הגדודים נחשבת לאחת המתנגדות הבולטות לחיזבאללה בלבנון, וקולה נשמע בבירור בשיח הפנים-לבנוני. אבל הנקודה החשובה אינה רק מיהו הדובר, אלא שדברים כאלה נאמרים כעת בגלוי ובשידור ישיר, ולא מוצנעים כדרך הרגילה של הפוליטיקה הלבנונית כשמדובר בחיזבאללה.

הדינמיקה שמצטיירת ברורה: ישראל נעולה על מצב בשטח שמייצר לחץ, ואותו לחץ מייצר תנועה גם בתוך לבנון. כל עוד צה"ל יושב על 450 קמ"ר ומעל 55 כפרים, הוויכוח הלבנוני הפנימי על נשק חיזבאללה הופך להיות פחות תיאורטי ויותר דחוף. זה בדיוק המינוף שישראל מחזיקה בו, ושלבנון מתחילה לחשב לפיו.

שאלת עתידו של חיזבאללה ונשקו הפכה למוקד מרכזי של הדיפלומטיה האזורית, כשמעורבים בה גורמים מהמערב, מהמפרץ הערבי ומהזירה הלבנונית הפנימית. המצב בדרום לבנון צפוי להישאר ללא שינוי כל עוד לא יגובש הסדר שיענה על הדרישה המרכזית שישראל מציבה.