איראן חושפת לראשונה את הריסות המבנה שבו חוסל חמינאי

תיעוד מזעזע הופץ בשעות האחרונות ברשתות החברתיות ובתקשורת המזוהה עם המשטר האיראני: לראשונה מאז חיסולו של המנהיג העליון עלי חמינאי, פרסמה הטלוויזיה האיראנית סרטון המציג את הריסות "חוסייניית האימאם חומייני" בטהרן, המבנה שבו שהה חמינאי בעת התקיפה האמריקנית ושבו מצא את מותו.

הסרטון חושף מה שנותר ממה שהיה אחד מסמלי השלטון האיראני. במקום האולמות המפוארים, השטיחים האדומים ואזורי האירוח שבהם התקיימו פגישות עם בכירי המשטר ומפקדי משמרות המהפכה, נותרו קורות פלדה מעוקמות, ערימות בטון ואבק שמכסה את ההריסות. הפער בין מה שהיה למה שנחשף בתיעוד אינו מותיר מקום לדמיון.

התאריך המופיע בסרטון הוא חודש אספנד 1404 בלוח השנה האיראני, המקביל לחודש מרץ 2026, ומחזיר את הצופה לרגעים הדרמטיים של יום החיסול. יום התקיפה לווה בחוסר ודאות קיצוני ובדיווחים סותרים. תחילה דווח על פיצוצים עזים באזור המתחם השלטוני בטהרן. בהמשך הופצו ברשתות החברתיות שמועות על מצבו של המנהיג העליון, אך רק לאחר שעות ארוכות של אי-בהירות אישרו הרשויות האיראניות כי חמינאי נהרג במהלך התקיפה.

באיראן ממשיכים להציג את האירוע כ"מתקפה אמריקנית פחדנית". הנרטיב הרשמי של המשטר מדגיש את האופי הזה של התקיפה, ונראה שפרסום התיעוד כעת הוא חלק מאותה אסטרטגיה תקשורתית מחושבת.

מה שמעניין במיוחד הוא לא רק מה שמוצג בסרטון, אלא מה שהמשטר בחר לעשות עם האתר. על פי הכיתובים המופיעים בסרטון, המקום מכונה כעת "חוסייניית שהיד הציבור", ניסיון ברור להעניק לאתר ההרס מעמד סמלי ולהנציח את זכרו של חמינאי. ההריסות הופכות לאנדרטה, ולמסר פוליטי.

הצעד הזה אינו מקרי. המשטר האיראני מבין שהריסות לא מספרות רק על כישלון - הן יכולות לשמש כנשק תעמולתי. הפיכת מקום החיסול לאתר הנצחה מאפשרת לשלטון לבנות סביב המוות נרטיב של קדושה ומסירות נפש, תוך כדי שמירה על הלגיטימיות של המשך המשטר.

השאלה שתלויה באוויר: מה עלה בגורלו של מוג'טאבה חמינאי, בנו של המנהיג העליון שחוסל, שנחשב לאחד המועמדים לרשת את עמדת האב במערכת הכוח האיראנית. פרסום התיעוד כעת, חודשים לאחר האירוע, מעלה שאלות לגבי מה בדיוק מניע את המשטר לחשוף את ההריסות דווקא בנקודת זמן זו.

צילום: צילום: Mostafa Tehrani / CC BY 4.0 / ויקימדיה קומונס

אתר ההריסות צפוי להפוך לאחד המוקדים הסמליים המרכזיים של המשטר האיראני בחודשים הקרובים, כחלק מהמאמץ לגבש נרטיב לאומי סביב מות חמינאי ולאחד את הציבור האיראני תחת הנהגה חדשה.