מיליוני שקלים מהטייקונים: אלו אנשי העסקים שמממנים את איזנקוט

מפלגת "ישר" של גדי איזנקוט גייסה ערבויות בסך כולל של כ-11.8 מיליון שקלים מ-21 אנשי עסקים בולטים, כפי שעולה מדיווחים למבקר המדינה. הרשימה חושפת קשרים עמוקים בין המפלגה החדשה לבין שכבת העילית הכלכלית בישראל - ומעלה שאלות שלא מקבלות תשובות רשמיות על מה בדיוק מקבלים הערבים בתמורה.

בראש רשימת הערבים בולטים שמות מוכרים מאוד. טייקון הנדל"ן אלפרד אקירוב, מייסד ובעל השליטה בקבוצת אלרוב שמחזיקה גם בכ-14.45% ממניות כלל ביטוח, העמיד ערבות של מיליון שקל. שמואל חרל"פ, מבעלי יבואנית הרכב כלמוביל המשווקת מרצדס ועוד, העמיד ערבות של כ-986 אלף שקלים. יונתן קולבר, מנכ"ל כור תעשיות לשעבר, העמיד אף הוא ערבות של מיליון שקל. פרנק לואי, המוכר כחברו הקרוב של אהוד אולמרט, הצטרף עם ערבות של מיליון שקל. מריוס נכט, ממייסדי ענקית אבטחת הסייבר צ'ק פוינט, הוסיף חצי מיליון שקל.

שם מעניין במיוחד ברשימה הוא יוסי בנקל, שהעמיד ערבות צנועה יחסית של 100 אלף שקלים בלבד. בנקל הוא אותו אדם שלפי הדיווחים חילץ את בנה של היועמשית מאירוע גניבת האפוד - עובדה שמוסיפה שכבה נוספת לתמונה המצטיירת.

כדי להבין למה הערבויות כה חשובות, צריך להבין את כללי המשחק. לפי החוק, תרומה מותרת למפלגה מוגבלת בתקרה של 14 אלף שקלים בלבד, ואסור לגייס מתאגידים - רק מאנשים פרטיים. מפלגות ותיקות נהנות ממימון ציבורי בהתאם למושבים שצברו, אך מפלגה חדשה כמו "ישר" אינה זכאית למנגנון הזה. הפתרון: ערבויות. בניגוד לתרומות, ערבות אינה מוגבלת בסכום. היא מאפשרת למפלגה לקבל מקדמות מהמדינה או ליטול הלוואות בנקאיות, לגשר על תזרים ולשלם לספקים. המדינה מעניקה את המקדמות האלה בכפוף להעמדת ערבויות - כך שמי שמעמיד ערבות גדולה, בפועל מממן את קמפיין הבחירות.

מה שמחריף את התמונה הוא שאין מדובר בפעם הראשונה שאותם אנשים מעמידים ערבויות לפוליטיקאים חדשים. אקירוב וקולבר שמו בעבר את כספם על גדעון סער בבחירות 2021 - אקירוב עם ערבות של 2.5 מיליון שקלים, קולבר עם ארבעה מיליון שקלים. לפני כן תמך אקירוב בבני גנץ בשלוש מערכות הבחירות של 2019, ועוד קודם לכן היה מקורב לאריאל שרון ולאהוד אולמרט. חרל"פ ובנו אסף העמידו ב-2021 ערבויות בסך 1.5 מיליון שקלים לגנץ. הדפוס ברור: אותם בעלי הון, בכל מחזור בחירות, בוחרים פוליטיקאי חדש שלפי הערכתם הולך להיות רלוונטי - ומשקיעים בו.

שני הערבים הבולטים התגוננו בתגובות שמשקפות את ה"נרטיב הנקי". אקירוב הסביר: "מדובר בערבות, לא בתרומה. המפלגה חייבת להחזיר את הכסף עם ריבית והוצאות". על השאלה מדוע תמך בעבר בסער ובגנץ והפעם באיזנקוט, השיב: "אם אני מאמין באדם ומפלגה - אני נותן". ולשאלה האם הוא חושש מתגובות פוליטיות, אמר: "אנחנו בנתיים עדיין בדמוקרטיה. אם תהיה דיקטטורה אולי זה יהיה אחרת". חרל"פ הלך צעד רחוק יותר והצהיר כי "אסור בשום אופן להשתמש בפוליטיקאי לקידום עסקי ואני פוסל ומגנה כל קשירה בין פוליטיקה לעסקים". שניהם, לפי הדיווחים, קיימו פגישות אישיות עם איזנקוט לפני שהחליטו להעמיד את הערבות.

לא כולם מדברים בגלוי. תורם שביקש להישאר בעילום שם הסביר שדווקא חושש מהמהלך: "התבטאות כזו או אחרת, כמו העמדת תרומה, עלולה לגרום נזק לחברה, כי תמיד יהיה מחנה שלא חושב כמוני". הוא הוסיף כי הדאגה האמיתית שלו נוגעת לצד השני של המפה הפוליטית: "מקבלי ההחלטות יכולים לנקום על השמעת דעות שלא מוצאות חן בעיניהם עם תקנות או הכבדות". משפט יחיד שחושף יותר מכל הצהרות הגינוי של אקירוב וחרל"פ - כי הסיכון האמיתי בעמידת ערבות פוליטית הוא לא המוסרי אלא הכלכלי.

לשם השוואה: מפלגת "בנט 2026" גייסה ערבויות בסך 30 מיליון שקלים, כשאסף ונד ממייסדי חברת היפו העמיד לבדו שני מיליון שקלים. מפלגות "זהות" של משה פייגלין והכלכלית החדשה של ירון זליכה, לעומת זאת, נסמכות על תרומות קטנות מהציבור ונעדרות מעורבות דומה של אנשי עסקים - פער שמסביר חלקית את הפערים בין עוצמת הקמפיינים.

בבחירות הקרובות ימשיכו ועדת הבחירות ומבקר המדינה לעקוב אחר הדיווחים, אך עד כה לא עולה כי קיים פגם חוקי במנגנון הערבויות. השאלה האמיתית שנותרת פתוחה היא לא משפטית אלא פוליטית: כאשר מנהיגים חדשים שמציגים עצמם כחלופה טהורה מגיעים לתפקיד ממומנים על ידי אותם בעלי הון שתמכו בהיישר גם ביריביהם - מה בדיוק משתנה.