איראן תגבה אגרת מעבר במיליארדים מספינות במצר הורמוז

איראן עומדת להתחיל לגבות אגרת מעבר ממכליות ואוניות מטען שיחצו את מצר הורמוז, במסגרת הסכם שמגובש עם עומאן. הצעד, שנחשף על ידי בכיר איראני, מעורר התנגדות נחרצת מצד ארצות הברית ומאיים לזעזע את שוק הנפט העולמי.

גורם איראני בכיר מסר לסוכנות הידיעות רויטרס כי איראן מתכננת לגבות אגרה של בין 5% ל-7% מערך המטען של כל כלי שיט שיעבור במצר. בעומאן, שמעורבת בגיבוש ההסכם, מדברים על אגרה נמוכה יותר, בשיעור של כ-3% מערך המטען. בוושינגטון לעומת זאת מתנגדים באופן גורף לכל תשלום שהוא, ודורשים מעבר חופשי לגמרי.

מצר הורמוז שימש עד תחילת המלחמה נתיב מעבר עבור כמעט חמישית מאספקת הנפט העולמית, ללא כל תשלום או הגבלה. כעת, לפי החישובים, כל התנועה שהייתה שם לפני המלחמה, בשווי של כ-100 מיליארד דולר בשנה, עומדת להיכנס לכיסי איראן, לפחות בחלקה. אם ייגבה השיעור המקסימלי של 7%, איראן תוכל להכניס כ-385 מיליון דולר ביום. עבור מכלית ענק בודדת המובילה כ-2 מיליון חביות נפט גולמי, האגרה תעמוד על כ-11 מיליון דולר לכל מעבר בודד.

מה שמדהים במיוחד הוא שכל הרווח הזה מגיע עלות איסוף אפסית כמעט. איראן לא צריכה להשקיע כלום כדי לגבות את הכסף, מה שמתרגם לרווח נקי של כ-97%. במונחים כאלה, מצר הורמוז יכול להפוך לרווחי בערך כמו חברות הטק הגדולות בעולם: אלפאבית עם 132 מיליארד דולר הכנסות ב-2025, אנבידיה עם 120 מיליארד דולר, ואפל ומיקרוסופט שחצו לאחרונה את רף 100 מיליארד הדולר. גם ענקית הנפט הסעודית אראמקו, עם 105 מיליארד דולר בשנה, נמצאת ברמות דומות. לשם השוואה, מדובר בפי 15 עד 20 משיא ההכנסות שאי פעם נרשם בתעלת סואץ.

לפי מקור המעורה בפרטי ההסכם שדיווח לסוכנות "פארס" הקשורה למשמרות המהפכה, התנועה במצר תתבצע בשלב הראשון בשני נתיבים: הנתיב הצפוני, הסמוך לאיראן, ישמש לכניסה למצר, והנתיב הדרומי, הסמוך לעומאן, ישמש ליציאה ממנו. בשלב מאוחר יותר, לאחר תקופה שתיקבע בהסכם, כל התנועה תרוכז בנתיב האמצעי בלבד. הכניסה לאותו נתיב תנוהל אך ורק על ידי איראן, ואילו היציאה תנוהל במשותף עם עומאן.

האגרות שייגבו יוצגו כתשלום עבור שירותים שונים, כמו ביטוח, תדלוק, תשלומים סביבתיים ושירותים נוספים בהתאם. גובה התשלום הסופי, כך נמסר, יהיה תלוי במשתני היקף השירותים שאיראן תוכל בפועל לספק לכלי השיט העוברים בדרכם.

ארגוני שיט בינלאומיים הגדולים בעולם שיגרו מכתב חריף לסוכנות הימאות של האו"ם, ובו הזהירו כי חיוב תשלום חובה במצר הוא בפועל "אגרה בכל דבר ומעשה", גם אם היא לא נקראת כך. במכתב נכתב כי המהלך יוצר תקדים שעלול לפגוע במסגרת החוקית המוכרת בעולם שמסדירה מעברים ימיים בינלאומיים. עוד צוין כי שיט תקין וחופשי הוא "יסודי לשרשראות אספקה עמידות, ליציבות כלכלית ולביטחון אנרגטי". המערכת המקובלת של שני נתיבי שיט הופרדים אושרה על ידי האו"ם עוד ב-1968, בהסכמת מדינות האזור, וקבעה שהמעבר יישאר חופשי מכל תשלום.

לצד ההתנגדות המדינית, מסתמנת בעיה מעשית חריפה. ארצות הברית הטילה סנקציות על הרשות שהקימה איראן לניהול המצר, ומשרד האוצר האמריקאי אסר על אזרחים אמריקאים לקבל שירותי "הבטחת מעבר בטוח" מממשלת איראן. כל תשלום שכזה עלול להוביל להקפאת נכסים. בנוסף, בסוף יולי הוסיפה אגודת השוק של לוידס סעיף חדש לפוליסות ביטוח מלחמה, שקובע כי כיסוי ביטוחי לאונייה יפוג באופן מוחלט אם שולמה אגרת מעבר במצר הורמוז. כך נוצר מצב שבו חברות שיט לכודות בין הפטיש והסדן: אם ישלמו לאיראן, יאבדו את הביטוח שלהן.

ההסכם בין איראן לעומאן דווח כמושג "בעקרון", לאחר סבבי משא ומתן ממושכים בין הצדדים, אך פרטיו המדויקים עדיין לא פורסמו במלואם. במקביל, למשבר יש גם השפעה אזורית רחבה יותר. עיראק, שכלכלתה תלויה בכ-90% בהכנסות מנפט, נפגעת קשות מהמצור על מצר הורמוז ומהגבלות הפיננסיות האמריקאיות, ומדינה זו כבר מתמודדת עם עיכובים בתשלום משכורות לעובדי המגזר הציבורי, מה שמעורר חשש להסלמה במחאות מקומיות.

בשלב זה לא ברור מתי בכוונת איראן להתחיל בפועל בגביית האגרות, ומה תהיה תגובת חברות השיט הבינלאומיות שנמצאות בין דרישת האיראנים לאיסור הביטוחי מלונדון. ההערכה היא שהמאבק על מצר הורמוז ימשיך להיות אחת הנקודות הרגישות ביותר במפרץ הפרסי בחודשים הקרובים.