הזעם בישראל על שליח טראמפ: "הוא האיש של ארדואן"

הרקע המיידי הוא תקיפה ישראלית בבסיס אבו א-דוהור שבצפון מערב סוריה, בה השתתפו שמונה מטוסים ופגעו במסלול ובמתקני אחסון. הבסיס יועד, לפי ההערכות בירושלים, לפריסת כוחות טורקיים. ברק הגיב מיידית ובחריפות, והזהיר כי לתקיפה "סיכון ממשי" להסלמה מהירה שעלולה להוביל לעימות ישיר בין ישראל, טורקיה וסוריה. לדבריו, היעדר תקשורת בין הצדדים כמעט גרם לתגובה טורקית שגויה שהייתה עלולה להצית את האזור.

בלשכת ראש הממשלה גרסו גרסה הפוכה לחלוטין. שם טענו כי סוריה התעלמה במכוון מאזהרות ישראליות מפורשות בנוגע לפריסת הכוחות הטורקיים, וכי התקיפה נועדה למנוע שינוי מסוכן במאזן הביטחוני. ראש הממשלה נתניהו לא בחר במילים עדינות. "אנחנו לא נסבול התבססות צבאית טורקית שיורדת דרומה, כי היא מאיימת עלינו", אמר נתניהו. "העברנו מסר: Don't. המסר עבר, אבל כנראה שלא שמעו אותו. אז דאגנו שיבינו".

הפער בין הצהרות ברק לעמדת ירושלים אינו אירוע חד-פעמי. גורם ישראלי הבקיא ביחסי ישראל-טורקיה תיאר את התמונה בחדות: "ברק נחשב לאיש שמקדם את האינטרסים של ארדואן ושל המשטר הסורי בארה"ב. הוא אינו רגיש לרגישויות הישראליות. הוא מתמקד ברווח המידי שארה"ב יכולה להשיג מסוריה". גורם בכיר נוסף הרחיק לכת: "נתניהו לא אוהב את ברק כי הוא חושב שהוא עומד מאחורי התמיכה של טראמפ באחמד א-שרע, נשיא סוריה, ומחבר אותו לארדואן".

מה שמזין את החשד הישראלי הוא לא רק ההתבטאויות האחרונות. עוד בדצמבר, בפורום בדוחא, אמר ברק כי "ישראל יכולה לטעון שהיא דמוקרטיה", אך הוסיף כי במזרח התיכון "מה שעבד הכי טוב" הוא "מונרכיה נדיבה". הדברים נחתו בירושלים כזלזול חריג באופייה הדמוקרטי של המדינה, והפכו לסמל לדרך שבה ברק נתפס: דיפלומט שמסתכל על האזור דרך פריזמת "מה עובד", גם כשהמסקנה מתנגשת חזיתית עם עמדות יסוד ישראליות.

מעבר לתקיפה עצמה, ברק דוחף מהלך שמדאיג את ירושלים עוד יותר, קידום שילובה של סוריה במערכת האזורית תוך חיזוק הקשרים עם טורקיה והפחתת הנוכחות הצבאית הישראלית והאמריקנית באזור. הוא אף קרא בעבר להסכם אי-תוקפנות בין ישראל לסוריה, והגדיר את הסכסוך ביניהן כ"בעיה שניתן לפתור". במקביל דחף בפומבי לקידום חזרתה האפשרית של טורקיה לתוכנית מטוסי הפי-35, מהלך שישראל מתנגדת לו נחרצות, בין היתר בשל ההתעצמות הצבאית הטורקית והעמקת המעורבות של אנקרה בסוריה עצמה. דיווחים מאתר אלג'זירה מוסיפים ממד נוסף: ארצות הברית מפעילה על ישראל לחץ ממשי להגיע לשלום עם סוריה, כשהדדליין לכך הוא בתוך שנה. הנושא עלה במפורש בפגישה בין טראמפ לנתניהו, כשמוושינגטון מדגישים כי הפשרה תביא יציבות ביטחונית, ובירושלים חוששים שהמחיר יהיה הגבלת חופש הפעולה הישראלי.

בישראל חלוקים בשאלה הקריטית: עד כמה יש לברק בכלל השפעה אמיתית על טראמפ. מצד אחד מדובר באיש שהיה מקורב לנשיא עוד לפני כניסתו לפוליטיקה, ושימש לו איש קשר לעולם הערבי ולמפרץ הפרסי. מצד שני, בירושלים מציינים כי אחרי הגינוי של ברק לתקיפה בסוריה, לא נשמע גינוי מקביל לא מטראמפ ולא ממחלקת המדינה, ולא ממזכיר המדינה מרקו רוביו. "לא ברור עד כמה הוא משפיע על טראמפ", אמר גורם ישראלי. "על רוביו הוא ודאי לא משפיע". דיפלומטים מערביים בכירים דווקא מציגים תמונה הפוכה, וטוענים שהעובדה שטראמפ הפקיד בידי אדם אחד גם את השגרירות באנקרה וגם את השליחות לסוריה מעידה על מידת אמון חריגה.

בירושלים מדגישים כי אין רצון אמיתי בעימות עם טורקיה, ומדברים על אנקרה כ"יריב" ולא "אויב", תוך ציון עשרים שנה למתיחות בין המדינות. גורם ישראלי המתמחה ביחסי ישראל-טורקיה סיכם את המצב כך: "האמריקאים לא יאפשרו עימות בשום אופן ובשום מחיר. זה יהיה אסון לארה"ב ששתי בנות ברית שלה נלחמות זו בזו. אף אחד בישראל לא רוצה מלחמה עם טורקיה, ויש הידברות ישירה, אבל כנראה שהיא לא מספיק יעילה. יכול להיות שהשליח האמריקני מחמיר בכוונה את הצגת המצב כדי לחזק את ערוץ ההידברות דרך וושינגטון".

בינתיים, הפעולות הישראליות בשטח הסורי צפויות להימשך במקביל למאמצים האמריקנים לכפות מסגרת תיאום בין ירושלים, דמשק ואנקרה, כשברק ניצב במרכז המערכה הדיפלומטית שתכריע האם ישראל תשמור על חופש פעולה, או תיאלץ לרסן אותו לטובת יציבות אזורית שוושינגטון מכתיבה.

תום ברק ממשיך לככב במרכז מחלוקת שקטה בין ירושלים לוושינגטון, כשההכרעה הסופית תלויה בטראמפ עצמו.